שם הוורד, החבר האחרון, עיר הנעלמים, עלילות הנישואין

כבר מזמן אני חושבת לעצמי, שמכיוון שכל שבת אני קוראת ארבעה ספרים, בערך, אולי כדאי לכתוב עליהם משהו. אחר כך אני נשארת עם המון ביקורות שאין לי לאן להוציא. אז אני משיקה בזאת את פרוייקט ארבעה באחת, ומקווה שהוא יהיה מוצלח. התכנית פשוטה- לכתוב כל שבוע על הספרים שקראתי השבת, כדי שאתם תחליטו אם אתם רוצים לקרוא אותם בעצמכם בשבת הקרובה.
אני מזהירה שיהיו ספויילרים.

והפרויקט דווקא מתחיל עם ספר איכותי ברשימה, לשם שינוי:
שם הוורד/ אומברטו אקו
שבוע שעבר קראתי את בית העלמין של פראג, ומיד הבנתי שאני חייבת לקרוא עוד ספרים שלו ומהר, ושכנראה פספסתי פספוס רציני את השלהבת המסתורית של המלכה לואנה.
אני לא מרגישה שאני ממש ראויה להעביר ביקורת על אומברטו אקו, והרשת ממילא מלאה בביקורות איכותיות בלעדי. ספר איכותי, שהיה כיף גדול לקרוא אותו. כתיבה שפשוט מהנה לקרוא את השורות. כן חשבתי שהספר המוחבא עצמו היה קצת לא פורפורציונלי לתעלומה מסביבו, אבל באמת שזה לא עקרוני כשמדובר בספר כל כך מוצלח.

החבר האחרון/  נורה רוברטס
כמו שכל חובבת יודעת, הספרים האחרונים של נורה רוברטס פשטניים בהרבה מהקודמים. יש ויתור מוחלט על עלילה, ובמקום זה תיאור היומיום של הגיבורה מנהלת את העסק שלה ומתאהבת. עדיין זו נורה רוברטס והקסם נשאר, אבל הלכו העלילות, המתח, כאבי הלב, הנסיונות להתגבר על קשיים, היצירה וההקמה של עסק וההתחלה מחדש. פה היא מתעסקת בחלק הנעים של הספרים שלה- חיים נוחים אחרי הסערות ויצירת קשר רומנטי חדש. לא אומרת שזה רע, זה מאד נעים, רק צריך להתכוונן לזה מראש.

עיר הנעלמים/ קירסטן סטראד
ספר שמתנהג כאילו הוא רומן בלשי: עיר קטנה עם הסטוריה מושתקת של העלמויות, ילד שנעלם על תחילת הספר ומפקד עם בעיות בנישואין. שוד בנק שהשתבש בצורה קטלנית מעיר את כל השדים בעיר מרבצם.
בעצם מדובר בסתם מתיחה- מאוחר מידי מתברר שההעלמויות קשורת בכלל באיזה כח מיסטי מרושע שמסתובב באזור, התעלומה ההסטורית היא בעצם רוח רפאים כעוסה, אף אחד לא מסתיר כלום והשוד, יחד עם חצי מהסיפורים האישיים שנחשפים, לא קשורים, בעצם, בכלל לעלילה. ועד שאת מעכלת את זה, הספר מסתיים כך: המשך יבוא.
כמובן שעד לרגע זה לא היה ברור בכלל שאת קוראת חלק מסדרה, ולדעתי אין המשך בכלל בשום מקום. לא שאני אקרא אותו.
אחד הספרים החצופים שנתקלתי בהם אי פעם, ואפשר היה לסיים את הספר גם במילים 'ואז היא התעוררה', כי נשארתי עם אותה הרגשה שעבדו עלי.

עלילות הנישואין/ ג'פרי יוג'ינדיס
ספר תמוה, כי עושה רושם שהמחבר יודע לכתוב. רק שהוא משתמש ביכולת הזו כדי ליצור ספר עגמומי, אפור ומלוכלך עם גיבורים שלובשים בגדים לא נקיים וגרים בדירות מוכתמות. הספר מדבר על סטודנטים בקולג' שלא מוצאים את עצמם, ומתאר אותם מבחוץ ככה שממילא אי אפשר להרגיש איתם שום הזדהות, כאילו שאפשר להזדהות עם אנשים לא נקיים שמקטרים במשך 500 עמודים. הספר נגמר בלי שום פואנטה אחרי עלילה ממש משעממת שבה הם מתאכזבים מהחיים שלהם אחד אחרי השני. התיימרות שפשוט לא עובדת. מה שכן, כל הקטעים שבהם הוא נותן מעין סקירה מלומדת על ספרים, וקטע ארוך שבו מסופר על התמודדות עם מאניה דיפרסיה, מעניינים מאד. אולי כדאי לגזור אותם או משהו.
למרות שחשבתי לעצמי, שעדיף כבר לקרוא ספר שמדבר כולו על מאניה דיפרסיה וממקור אמין יותר, ולשרוף את בית האדונים (ג'ייסון בלייר) מומלץ בהרבה.

שבוע (טוב, נשאר ממנו רק סוף) מקסים. ניפגש אחרי השבת- אני אפילו עוד לא יודעת מה אני אקרא כי אני אהיה בספריה רק מחר. אני כן חושת לקחת את השלהבת המסתורית של המלכה לואנה, אבל לא יודעת מה עוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s