Top of the Lake

מיני סדרה, 7 פרקים, BBC ,Sundance Channel
מומלץ, מומלץ, מומלץ.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה סדרה הפכה לי ככה את המח. בעצם, מתי אפילו ספר שאב אותי ככה. הסדרה הזו היא כמו ספר טוב- ממש, ממש טוב. ולמרות שסיימתי אותה, היא לא עוזבת אותי.
הבלשית רובין גריפין (אליזבת מוס- פגי ממאד מן) חוזרת לניו זילנד לעיירה הקטנה בה גדלה לבקר את אמה, שחולה בסרטן. כשמתגלה שילדה בת 12, בתו של סוחר סמים גדול, נמצאת בהריון מתקדם, השרותים למען הילד מבקשים ממנה להצטרף לחקירה בתחנת המשטרה המקומית. יום אחרי שרובין פוגשת את הילדה, היא נעלמת.
אז איפה טואי, מה קרה לה. רובין מנהלת את החקירה ומנסה להתמודד עם זכרונות אונס קשים שהמקרה של טואי מעלה בה. והולך ומתברר קורה בעיירה הזו משהו מאד לא בסדר, אבל לא ברור מה.
זהו בגדול התקציר, אבל זה לא באמת התקציר. זו סדרה הרבה יותר מורכבת, עם כל כמה שהיא איטית. קודם כל, הצילום מרהיב, המשחק מעולה (אליזבת מוס מצוינת והולי הנטר בתפקיד חד פעמי), והנופים עוצרי נשימה. אבל מעבר לכל זה, זו סדרה על התמודדות. עם אונס, עם ניצול, עם השתקה. עם החיים אחרי הטראומה, עם החיים תוך כדי. ולמרות שהיא לא מושלמת- ורוב הבעיות מתרכזות בפרק האחרון- אני מודיעה בזו: זו סדרת מופת.
אני מזהירה מראש, זו סדרה קשה, שמדברת על תכנים שבהחלט מצדיקים אזהרת טריגר. היה לי קשה להתמודד איתה, וראיתי אותה בהפסקות, ואני בטוחה שלרבות מכן זה לא נכון לראות אותה אז לא. כי ככל שהחקירה והסדרה התקדמו מצאתי את עצמי עוצרת נשימה, לפעמים מאימה, למרות שזו לא סדרת אימה. אבל הפחד פה הוא לא מרוצח שיבוא מאחורייך עם סכין, אלא מגילויים שאולי את לא רוצה לדעת. ועדיין, זו סדרה פמינסטית. זו סדרה שלא מיפה את המציאות ולא מכערת אותה. אונס בעברך הוא לא סוד אפל ודרמטי, הוא דבר קשה שמשפיע עליך עד היום. אבל יש לך חיים, היום.
אני מרגישה שהסדרה מדברת על הרבה מאד רוע, מהסוג שאני לא יכולה בכלל להתחיל להבין, שהופך לך את הקרביים בכמה שהוא רגיל: אבל גם על השלמה. זה הפאקינג מצב: הילדה בהריון, היא מן הסתם נאנסה. זה נורא, ועם זה אנחנו צריכים להמשיך, ואפשר. זו סדרה מאד מאד נשית, ולא מהפן שאנשים קוראים נשית, לק וורוד ושמלות. הדמויות לא מאופרות לאורך כל הסרט, אין עירום מדוגם, אין רגע סקסי לפרסומת אחד בכל הסדרה. נשית מהמקום שיודע מה זה אונס, ושיודע מה זה  ניצול מיני, והתעללות בילדים, וכשאף אחד לא מדבר על זה, כשמילה אחת יכולה להפיל את כולם, כשקורה מסביב משהו רע אבל הכל ממשיך כסדרו. מחנה הנשים שמוקם ליד העיירה, פראדייז, הוא נשי בהתגלמותו- פשוט מקבל את המצב כמו שהוא, ולא עושה ממנו רעש, כי אין צורך. הוא מקבל ומשלים, אני חושבת.

אני לא יודעת אם הרשומה הזו בכלל ראויה לפרסום, כי ברור לחלוטין שאני לא מבקרת טלוויזיה. אז אני פשוט אומר, שזו סדרה מרהיבה, ורוצו לראות אותה.
הורד (2)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s