מסביב לעולם ב80 יום, עצמי עיניים חזק, שומרים שומרים, זכרונו של היער

מסביב לעולם בשמונים יום/ ז'ול וורן- המהדורה המוערת
בדרך כלל אני לא אוהבת מהדורות מוערות. יש לי הרגשה שמדובר בגימיק, ואם יש משהו שלא זקוק לגימיקים, זה ספר. הטקסט, המלים עצמן. ומי שלא רואה את זה וצריך גימיקים כדי למשוך קוראים- אני לא צריכה אותו.

אבל פה,דווקא כי הספר הספציפי הזה בנוי ממילא כמו מין ספר לימוד גאוגרפי, מדובר בערך מוסף מקסים. הספר מלא איורים מקסימים והערות ביניים קטנות מלמדות ומרתקות. ושכחתי כמה הסיפור הקלאסי על פיליאס פוג היוצא לסבוב את העולם בשמונים יום בגלל התערבות נהדר. האווירה הגאוגרפית למדנית מרתקת- הרגשתי קצת כמו ילדה שמסתכלת בנשיונל ג'יאוגרפיק הישן, עם תמונות של ארמונות רחוקים ומגדלים נשכחים מלב, רכבות קיטור ואניות על נהרות גדולים.

נכון, וורן שוביניסטי וקולוניאליסטי, אבל זה הרי לא באמת מפתיע. אפשר לכתוב על זה ארוכות- הילידים בורים ופראיים, האישה היפה השותקת לאורך כל הספר נחשבת ראויה רק בגלל החינוך האירופי וכי היא כמעט לבנה- אבל זה ברור מראש, כמעט מובנה בספר כזה. אולי אפילו חלק מהחוויה של גילוי העולם המרתק במאה התשע עשרה.

עצמי עיניים חזק/ ג'ון וורדון
רומן מתח. כלה נרצחת במהלך חתונתה. החתן הוא פסיכיאטר בן ארבעים, הכלה היא המטופלת שלו בת השמונה עשרה. נורא סביר. ומסתבר שלחתן יש פנימיה לנערות מתבגרות חולות מין, ואתה הוא מנהל כמעט לבדו כדי לשמור על אמינות מקצועית או משהו, ככה שאף אחד לא יודע מה באמת קורה שם.
אז מי נראה לכם הרוצח?
כאילו, באמת? זה לא ברור מתלכתחילה שלפסיכיאטר מוטרף שמחזיק לעצמו הרמון שלם של קטינות עם הפרעות מיניות יש סבירות להיות חשוד?
ובכלל, מקצועיות, חבר. שום חובת דיווח? הרי אתה מתעסק עם פגיעות מיניות. אפילו לא אחת? ושום שאלה על הרשיון המקצועי של פסיכיאטר שמתחתן עם מטופלת קטינה? והי, כשכותבים ספר על פושעים סדרתיים, להתייעץ עם סטודנטית לקרימינולוגיה אפילו שנה א' יכול להיות רעיון טוב.
זה רומן מתח בלשי, שמנסה בכל הכח לזעזע בגלל בחירת הנושא- ילדות שעברו התעללות והפכו לפוגעות בעצמן. אבל הטיפול כל כך גס וזול ולא מקצועי, שהוא לא הזיז לי בכלל. אין בו שום דבר טראומתי או טריגרי. הדבר היחיד שתפס אותי היה זכרון ילדות אישי בגלל קטע מסרט ישן שהגיבור מראה לסטודנטים שלו, שהחזיר אותי שנים אחורה וגרם לי לשקוע בהרהורים על החינוך המיליטריסטי פטריוטי ציוני בבית הספר לבנות אורות עציון. ואם זה כל מה שספר על קטינות פגועות יכול לעשות, יש לו בעיה.
אבל תראו, בתור רומן סתם עם תעלומה, זה בסדר. הוא מיועד להעביר זמן ואת זה הוא עושה- האמת שהשתמשתי בו כשחיכיתי שיפתחו לי עוד חיים בקנדי קראש.

שומרים שומרים/ טרי פראצ'ט. 
עוד ספר מסדרת עולם הדיסק. כן, זה הנישא על גבי צב ענק. הנישא על גבי פילים, אם אני זוכרת נכון. וכן, זה התבגרותי במקצת.
אז מה? מסתבר שהוא עדיין מעולה. אה, והוא מצחיק אותי.
על מה העלילה הפעם? כרגיל בעולמו המפונטז של פראצ'ט קשה להסביר. על דרקונים, בעיקר, שמזומנים להם מעולם האשליה בו הם חיים אל המציאות. ועל להצחיק אותי. מסתבר שההומור טוב הלב המתוחכם אך מוכר לחלוטין של פראצ'ט עדיין עושה את העבודה.
וכן, גם פראצ'ט שובינסט. אל תסתכלו עלי ככה, אני יודעת שאתן אוהבות אותו. אבל אפילו פה יש רק גיבורה אישה אחת, וגם היא לא דמות ראשית , והאפיון הראשי שלה הוא, כמה לא מפתיע, בלהיות אישה. אבל זה האיש שכתב את סדרת טיפאני אתן אומרות- ובכן, צר לי, אבל גם היא מלאה מאפיינים שובינסטיים, כראוי לפמיניזם של גברים, שמעצבים אותו לטובת עולמם הפנימי והנח. אבל- לא על טיפאני אנחנו מדברות פה אלא על עולם הדיסק, והוא, למרות ואחרי הכל ולפני, עדיין מקסים ורענן, עדיין פנטזיה, עדיין מתוק להפליא ועדיין מצחיק.

זכרונו של היער/ צ'ארלס ט. פאוורס
ספר עצוב. עצוב, וכל כך יפה. ונוגע ללב.
עיירה קטנה בפולין, אפורה ודהויה משהו, שנות השישים. לשק, שגדל בכפר כל חייו וירש את חוותו של אביו, מנסה לפענח במזג האוויר העכור את פרשת מותו של חבר טוב שהעירה את חייו השקטים. ולאט לאט הוא והולך ומבין שפעם קרה בכפר משהו נורא שהוא לא יודע עליו, משהו שמעולם לא שם אליו לב. כל התושבים יודעים, אף אחד לא מדבר. גם האנשים הקרובים אליו ביותר, אולי, יודעים משהו ולא אומרים. משהו שכל כך ברור מאליו עד שאף אחד לא מזכיר אותו. ואבנים נעלמות מהבתים, ומשהו מוזר קורה בבית הקברות הישן.
הספר איטי, מהורהר. עם תיאורי נוף מקסימים, אמיתיים כל כך. זה לא ספר מתח, ליבו הוא לא תעלומת רצח בלתי פתורה, אלא החיים עם פשע גדול שאליו נתת יד, עם החיים אחר כך. מרתק לקרוא ספר על שואת יהודי אירופה מנקודת המבט הזו, של שנים אחרי, ובכלל, מנקודת המבט הלא יהודית, של האנשים שנשארו אחר כך בכפרים ונידונו להישאר לחיות עם העבר הלא מרפה. ודווקא כי גדלתי על סיפורי שואה, אני מופתעת שהוא לא מופץ בישראל יותר.
ספר כל כך נוגע ללב ויפה, מומלץ בחום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s