אשתו של הנוסע בזמן, סיפורי חתולים, להציל את סיסי, הוכחה מוצקה

אשתו של הנוסע בזמן/ אודרי ניפנגר
 נחמד לקרוא אותו בעברית, אם כי התרגום זקוק להרבה יותר עריכה, ואני מניחה שמדובר במתרגם מתחיל.
לכאורה, זה הסיפור הכי רומנטי ומתוק בעולם. הנרי נוסע בזמן, בלי שום שליטה על העלמותו מההווה: קלייר, אשתו האהובה, נשארת בבית ומחכה לו, בלי יכולת ללכת איתו. הספר זז מנקודות המבט שלו ושלה, המשוטט הנצחי והרעיה המחכה, ומה ששניהם רק רוצים זה להיות ביחד לנצח. זה בהחלט ספר מרגש.
אבל הוא מרגש מידי. הכתיבה מאולצת, ואולי לכן התרגום הבוסרי דווקא מתאים. הוא מדגיש עד כמה כל קטע מלוטש מידי. גם הנרי וקלייר, הדמויות הראשיות, משקפות את זה. כל כך יפים, כל כך נוגעים ללב. הכי מושלמים, חכמים ואיכותיים, הכי מיוסרים וטרגיים. כל כך הרבה בלדות מרגשות הם מצטטים, זה מרגש, באמת מרגש, הרבה מידי לוחץ ומאולץ.
משורטט פה מידי. מציירים לנו שתי דמויות מושלמות, ואז הולכים ומייסרים אותן בטרגדיות נוגעות ללב ואז נבכה. קלייר והנרי היפים לא יכולים להיות ביחד, קלייר והנרי הענוגים לא מצליחים להכנס להריון. קלליר והנרי מצטטים בלדות. אחרי ספר שלם, די.

עוד משהו, ואולי הוא חשוב יותר, הוא כמובן גרעין הספר הרומנטי הזה: הנרי הבוגר שחוזר בזמן שוב ושוב אל ילדותה של קלייר אישתו וצופה בה גדלה. שזה לא רומנטי בכלל, כמובן.
זה הטריד אותי עוד בפעם הראשונה כשקראתי את הספר. אני כן לוקחת ספר לפי העטיפה, ועל העטיפה יש ילדה קטנה בלי פנים, שעומדת בשדה ריק על שמיכת פיקניק, ולידה נעליים של גבר שעזב כבר. ילדה שהיא רק גוף ורק סמל של ילדה, לבד, וגבר בוגר הותיר אותה שם עם השמיכה. לא נעים, והרבה זמן נמנעתי מהספר כי חשבתי שהוא על ניצול. אני חושבת שלמרות סיפור האהבה המרגש, צדקתי. הרי הנרי הבוגר מכיר את קלייר מאז שהיא בת שש, והופך להיות הדמות החשובה בעולמה, מעין תחליף להורים הלא מתפקדים שלה. היא גדלה איתו, החבר המבוגר הסודי שלה שהיא לא משתפת בו אף אחד, והוא שומר עליה, עוזר לה עם שיעורי הבית, מסביר לה על העולם ומלמד אותה לשחק שחמט. מגיל צעיר מאד היא גם יודעת שבסוף היא תתחתן איתו, וכשהיא מתבגרת, נוצר ביניהם  מתח מיני. קלייר היא מתבגרת מבודדת ושטופת הורמונים, וברור לחלוטין שהנרי חושק בה, והרי הוא זה שהיא בוטחת בו להציב בפניה מה בסדר ומה לא. הרומן בין הנרי הבוגר לקלייר הילדה-נערה מגיע לשיא ביום הולדת השמונה עשרה של קלייר, אז הם מקיימים יחסי מין בפעם הראשונה, במין אקט לימודי-חינוכי רווי מתח, בה קלייר בתולה חששנית והנרי המבוגר מנסה להרגיע אותה. זו סצנה שהיא בעיקר סוג של החתמה של קלייר מול הנרי, וכאן נחרץ לחלוטין גורלה המשותף. וכמו שאמרתי, רומנטי זה לא.
אני חושבת שהסופרת משתמשת בסיפור המרגש בעיניה הזה, ההכרות לא הכרות המוקדמת הזו, כאילו כדי להתעסק בבעיות של מסע בזמן, משהו שאמור לקרות בספר שמדבר על מסע בזמן: אבל בעיקרו של דבר מצטייר פה סיפור שלמוסריות שלו אין שום קשר למדע בדיוני.

סיפורי חתולים/ ג'יימס הריוט
כדי לשנות אווירה, וכי הייתי צריכה משהו מתוק. הריוט היה ווטרינר אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת, והוציא כמה וכמה ספרים עם סיפורים וקוריוזים מקסימים מעבודתו. בספר הזה רוכזו כמה מהסיפורים שקשורים לחתולים, והוא מקושט באיורי חתולים מקסימים. הוא קטן, מתוק, ומומלץ כמתנה נהדרת לכל מי שאוהב חתולים.

להציל את סיסי/ בת' הופמן
קראתן פעם ספר שכל מטרתו הוא לעשות לגיבורה שלו טוב? זה בהחלט שינוי מרענן.
סיסי היא ילדה שגדלה בבית הרוס, עם אמא חולה ואבא מזניח. כשהאם מתה, מאמצת אותה קרובת משפחה רחוקה ולוקחת אותה אליה לדרום שטוף השמש. ושם, במשך קיץ שלם ועד לסוף הספר, היא מנסה לשקם את סיסי, לעודד אותה ולשמח אותה. ואכן, סיסי משתחררת מהילדות הקשה, פוגשת אוסף רבגוני ומקסים של נשים טובות לב (אני לא חושבת שהיא מכירה בספר גבר אחד) ומוצאת לה פינה חמה וטובה משלה בעולם. זה לא רע בכלל.

הוכחה מוצקה/ רייצ'ל גרנט
הוי, כמה מכעיס. מכעיס  בעיקר כי הולכתי שולל: התקציר מספר על ארכיאולגית ימית שנפלה קרבן לשודד אוצרות ומנסה לנקום בו, ובהמשך מתאהבת בסוכן מסוקס שרודף אחריו גם הוא. אפשר להאשים אותי שציפיתי לדרמה רומנטית, עם המון שמש ואקשן ויאכטות וביקיני?
אבל ממש לא. הגיבורה היא קרבן לשוד ולטראומה מינית מאד גרפית, רודף אחריה אנס מוטרף, אין לה כמעט כסף והקריירה שלה תלויה על בלימה. בהמשך היא מתאהבת בסוכן שמשקר לה בקשר לזהותו, ממשיך לשקר לה כמעט כל הספר ומשתמש במין כדי לתמרן אותה. וכשהמרדף אחריה מתהדק, היא מאבדת את כל מה שכבר היה לה, בית, כסף, עבודה וביטחון, והולכת ונהיית תלויה בו, עד בסופו של דבר היא לא רק גרה אצלו, הוא אפילו קונה לה את התחתונים. זו לא דרמה רומנטית, זה סיוט.

ומעבר לעיוות המחליא הזה שמגלם את כל מה שאדם עצמאי – ובוודאי אשה- מפחד שיקרה לו, השימוש בטראומות מיניות כדי למכור ספרים פשוט מגעיל. אין לזה שום הכרח מעבר להיות צהוב וגרפי או להחשב נועז. אז את הון הנועזות שלך תגרפי לא על חשבון עבירות מין, בבקשה. ולהוסיף על זה זוג שמשתמש כל הזמן במין כדי לחפות על שקרים וטעויות בלי להבין כמה זה מאיים ומסוכן, ועוד לקרבן לשעבר, זה פשוט עיוורון.

 

3 מחשבות על “אשתו של הנוסע בזמן, סיפורי חתולים, להציל את סיסי, הוכחה מוצקה

  1. את אשתו של הנוסע בזמן לא קראתי. אבל פעם קראתי ראיון עם ג'ודי פוסטר שהקימה חברת הפקות ונאלצה לקרוא המון תסריטי זבל בחיפוש אחרי תסריט ראוי. והיא אמרה שיש שני סוגי תסריטים שהיא כל הזמן מקבלת: גברים כותבים על גבר שחוזר הביתה ולא מכיר את אשתו שנהיית פתאוםזרה וזנותית ומסעירה. ואילו הפנטזיה הנשית הפוכה: אישה פוגשת גבר זר שמכיר אותה לפני ולפנים, כל פרט. אולי הספר הזה הוא המימוש היותר אינטליגנטי (והגם מטריד) של הפנטזיה הזאת.

    • זה מעניין: וגם אפשרי, כי הספר מלא פרטים. פרטיטורה שלמה.
      אבל אני צריכה לבחון את הפנטזיה העומק הזו לעומק לפני שאני מחילה אותה על דברים. אני לא מכירה אותה, למרות שאני יכולה להבין רצון נשי לעגן את מקומך בעולם דרך אחרים.

  2. אני לא חושבת שהפנטזיה הספציפית הזאת קשורה לרצון לעגן מקום דרך אחרים. אני חושבת שזאת פנטזיה על אינטימיות עמוקה ומיידית. זו גרסה אחרת של אהבת נפשות תאומות, כזאת שמנסה להפוך את הקרבה לָבטנה של הזרות. (והספר, אם הבנתי נכון, בכוונה או לא בכוונה, פשוט חושף את אחורי הקלעים הבעייתיים של הקסם).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s