נמסיס, אל תבכי עכשיו, לאחר מכן

נמסיס/  יו נסבו
יש הרבה רומני מתח-בילוש, אבל כמה מהם באמת אינטילגנטיים? כמה מהם את מסיימת בהרגשה שקראת ספר טוב, או אפילו סביר? יו נסבו מחולל מהפך של ממש בגזרת המותחנים ומספק ספר אינטילגנטי להפתיע.
נכון, הוא קצת תביניתי. הארי הולה הוא המפקח הבודד והמסוקס שעובד בניגוד לחוקי המשטרה אבל הוא הכי טוב שיש. אבל דווקא בתוך התבניות הלכאורה מקובעות האלה של הז'אנר, הוא מצליח להיות חכם. הדמויות כתובות טוב, העלילה מרתקת, המניעים של הדמויות הם אנושיים כל כך והספר מותח באמת, ולא סתם עייפות של נו, בואו נגלה מי זה. הוא אפילו מצליח קצת לרגש. לא הרבה, אבל קצת.
עדיין, הוא לא מושלם ויש על מה לעבוד: מפריע לי לאורך כל הספר היחס שלו לנשים. כל הנשים של נסבו נמדדות לפי היחס של אחרים אליהן ובאופן מיני. וגם המעט יחס שיש בספר לBDSM כאל סטיה ואפיון של דמויות רעות הוא בעייתי לי.
אבל בניכוי שני אלו, סוף סוף רומן בלשי על רמה, וברור שאני מיד לוקחת ספר אחר שלו לשבת הקרובה, כי כיף לקרוא אותו.

אל תבכי עכשיו/ פלדינג גור
התחיל כמו רומן רומנטי, ופתאום גופה. ושני מתבגרים פסיכוטיים, בעל שאי אפשר לסמוך עליו, תינוקת לא מוגנת אקדח שנעלם ונחש שמסתובב בבית באופן חופשי. אי אפשר להאשים אותי שנבהלתי.
בפעם האחרונה שזה קרה לי, לקחתי בטעות רומן מסדרת פרחים בעליית הגג. רגע אחד תיאור של מסיבת יומולדת וברגע הבא שני אחים שמתמזמזים באמבטיה-הצילו אותי, מה קורה פה?
אכן, תיאורים מפחידים. חשבתי שאולי הם בכוונה, להתחיל בנורמלי, ואז לגרור אותך לאווירת האימה של הספר, שבו אנשים נרצחים על ימין ועל שמאל והגיבורה חולה באופן מסתורי וכבר הזכרנו את הנחש. אבל לא, בסוף מתברר שזה רומן בלשי רגיל, שלא מפתח בכלל את פוטנציאל האימה שלו. ומצד אחד, אני מודה כי אני שונאת אימה, מצד שני קצת חבל. סתם רומן בלשי, מגלים מי הרוצח. נגמר.

לאחר מכן/ רוזמנד לאפטון
עוד רומן בלשי, הפעם עם נגיעות מרגשות. לא אותי, כמובן, ולא את הקורא הכבד. אבל למרות שהרומן הקודם שלאפטון הנפיקה- אחות– היה סתמי, הספר הזה בהחלט נועד להיות רב מכר.
בית הספר עולה באש, וגרייס רצה לתוכו כדי להציל את ילדתה. לאחר מכן- איזה שם חכם- היא מתעררת בבית החולים, אלא שהיא לא עצמה: היא בעצם בתרדמת, ורק רוחה היא זו שמשוטטת בבית החולים, ומנסה להבין מי הצית את בית הספר וניסה לרצוח את ילדתה. והיא לא לבד: גם הבת בתרדמת והפכה לרוח משוטטת, והאב המסור והנערץ יושב יום ולילה בבית החולים והוא עצוב וזה חבל.
בתוך כל העצב והמשפחה ההרוסה מכאב, האם והבת מנסות ביחד לפתור את התעלומה ולדבר על דברים כמו מתי נכון לשחרר יחסים, וכל זה כשברקע מרחף האיום במוות. ובקיצור, רגשני ועצוב ועם פוטנציאל למוות- כל המרכיבים לרב מכר. קצת מזכיר לי את ג'ודי פיקו, אבל יותר קליל מפיקו אם כי הרבה יותר מידי ארוך.

אגב, שני הרומנים האחרונים בחרו באותה דמות להיות הרוצחת, ולמרות שהייתי מאד רוצה לפתח את הנושא ולנסות להבין למה, אני נמנעת מחמת ספויילרים.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s