אל תחזור, אדום החזה, שמץ של אמת

אל תחזור/ לי צ'יילד
ג'ק ריצ'ר מדבר עם מפקדת בטלפון, והקול שלה כל כך מושך שהוא חוזר כל הדרך למפקדה הישנה שלו.
לא, ברצינות,זה מדהים: האישה אפילו לא צריכה פנים. מספיק קול בטלפון בשביל להפוך אותה לאובייקט מיני.
בכל מקרה, כשריצ'ר מגיע ליחידה,הוא לא מוצא את המפקדת הנ"ל וריח של קנוניה ופשע עולה באפו. הוא מסתער על זה כמו שרק הוא יודע- מכניס מכות לכולם ונמלט מהחוק עם אשה יפה לצידו.
רוב הספר מתאר את ריצ'ר והיפה נמלטים מהחוק. נמלטים, נמלטים, מחליפים עוד מכונית, הרעים שוב מפספסים אותם בדקה וחצי, נמלטים, נמלטים. לא הכי מעניין, ולא ההרפתקה הכי מעניינת של ריצ'ר, וגם התעלומה בסופו של דבר די עלובה. אז אם בא לכם שעה וחצי של ג'ק ריצ'ר הולך מכות בלי סיבה, לא שזה רע בדווקא, זה הספר שלכם.

אדום החזה/ יו נסבו

האמת? אני עצבנית. ולא, לא סיימתי את הספר. למעשה, השלכתי אותו ממני בכעס, משהו שאני לא זוכרת שעשיתי לספר אי פעם.
חשבתי שהתרגלתי ליחס הנבזי של נסבו לנשים בשני הספרים הקודמים שלו, אבל זה פשוט תוקף אותך היישר מתחילת הספר. כל אישה שמוצגת בספר מוצגת מיד באופן המיני שבו הגברים תופסים אותה, ולא משנה מי היא. פקידה, קלדנית, שוטרת עמיתה או אחות בבית החולים, אפילו נשים שהשוטרים נתקלים בהן סתם במהלך החקירות. ישר מתואר לנו האם היא יפה, והאם היא זמינה למין לברנש התורן. ליחידה שלא זמינה למין- אחותו של הגבור שלוקה בתסמונת דאון- אפילו אין שם.
זה שיגע אותי, ואז בא האונס, ואחריו האונס השני, כי הם חוזרים על עצמם בהפרש של שישים שנה, משהו שהסופר בטח חושב שהוא טריק מחוכם.
ובכן, הוא לא. וגם לא השימוש באונס ובאלימות מינית כדי למכור ספרים. אני חושבת שצריך לדבר על אלימות מינית, וזה חשוב, כי זה חלק מהחיים למרבה הצער. אבל דיבור אמיתי, לא לדחוף אותה כפתרון זול וחסר כל הקשר עלילתי. איפה טוני מוריסון ואיפה הוא.
האונס בספר מיותר לחלוטין, אבל הוא נועד לזעזע ולרתק אותנו, ואם להיות כנים, גם לגרות אחד או שניים מהקוראים. ובכן, נחש מה נסבו? חלק מהקוראים שלך הן נשים. יותר מחמישים אחוז, למעשה. ומתוכן, כמעט אחת מתוך אחת עברה תקיפה או הטרדה בשלב זה של חייה. ולאחת או שתיים מבין הקוראות שלך יש בלוג ביקורות ספרים, ובו היא תכתוב שהשימוש באונס כשטיק ספרותי הוא עלוב ומבחיל, ותמליץ לקוראותיה, גברים כנשים, למצוא להן ספר אחר.

שמץ של אמת/ ליסה אונגר
מסתבר שזה ספר ההמשך של הספר שקרים יפים, שבו רידלי מגלה שכל מה שידעה על משפחתה הוא שקר והדוד שלה מת. בספר הנוכחי, רידלי שוב מגלה שכל מה שידעה על המשפחה שלה הוא שקר, ושהדוד שלה חי.
ובמשך כל הספר היא נפצעת, היא אומללה, יורים בה והיא מחליפה בגדים. היא נמלטת מהחוק, מאמינה לגברים רנדומליים ונמלטת שוב. רוב הספר נועד לספר לנו עד כמה רידלי פגיעה ומושכת. ברצינות, זה נראה כאילו מישהי כתבה את הספר בהמשכים בישראבלוג.

מחשבה אחת על “אל תחזור, אדום החזה, שמץ של אמת

  1. פינגבק: הארי פוטר והילד המקולל,  שליחותו של ליצן, כוכב השטן, ויקטוריה, ספר הקיץ | הקוראת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s