ניצב כל הלילות, אפרסקים לאדוני הכומר, בית יעקוביאן, לרקוד על האוויר

ניצב כל הלילות/ הרפר לי

איזה כיף זה לקבל פתאום ספר המשך לספר שכל כך אהבת, כמו לקבל  מתנה לחנוכה כריסמס שחל הלילה. גם הספר עצמו נפתח בכיף- בניגוד לספרים רבים, סקאוט החדשה,הבוגרת, שמחה באמת ובתמים לשוב לעיירת ילדותה.
הדמויות הוותיקות כבר התבגרו. סקאוט היום היא אשה עצמאית,עירונית ומתוחכמת. להפתעתה ולאכזבתה היא מגלה, שהאידאלים החדשים שלה שונים אפילו מהאנשים שאותם היא אוהבת יותר מכל, והיא נזקקת לכל עוז רוחה כדי להתמודד.
אין ספק שאי אפשר לקורא את הספר בלי להשוות אותו לאל תגע בזמיר, וחד וחלק, הוא פחות טוב. פחות מרגש, פחות נוגע. אבל שלא תבינו לא נכון, זה ספר טוב. באמת.
לכל אורך העלילה, סקאוט כלכך לבנה, עשירה, פריווילגית ומתנשאת, ולהפתעתי הכנה, גם הסופרת שמה לב לזה. לפרק את הפריוולגיות שלך בשנות העשרים של המאה הקודמת זה ממש לא מובן מאליו. ובונוס מיוחד הוא  שהספר גם מצחיק וגם חוזר לתאורי הילדות שאהבנו כל כך. רוצו תקראו אותו, זה כיף גדול. אבל אחר כך תקראו את אל תגע בזמיר בתרגום ישן ותאנחו בסיפוק.

אפרסקים לאדוני הכומר/ ג'ואן האריס

ג'ואן האריס חוזרת אל הדמויות האהובות משוקולד ונעלי סוכריה,  וחוזרת גם לעיירה הקטנה אותה עזבה לפני עשר שנים.  ידידתה הוותיקה ארמנד כבר איננה,  הבית ועץ האפרסקים עוד שם.   אבל לא הכל נותר על כנו בלאנסקנה: פעם,  היה על התושבים להתמודד עם הצוענים שפלשו אל הכפר.  כיום,  הם מנסים לשמור על עצמם מול אוכלוסיה מוסלמית שהולכת וגדלה ומשנה את מרקם החיים בכפר הקטן.  גם ההתמודדות של הגיבורה שונה: היום זו כבר לא כנסיה נוקשה אלא בני האדם עצמם. האריס היא מכשפה,  והספר מכשף,  בניתוח המדויק שלו את האנשים והפחד משינוי. היא פחות מדויקת ביחס שלה לעברות מין,  מה שמפריע לי,  אבל בסופו של יום,  הספר רלוונטי לצרפת של ימינו,  ומלא נשים קסומות,  לחשים עתיקים,  ופירות  בשלים.  זה כיף לקרוא ספר כזה,  מכשף ומנחם.

בית יעקוביאן/  עלאא אל עסוואני
תשמעו,  מה אני אגיד לכם.  הכתיבה פשוט…  פשוטה.  זה ספר פשוט.  הדמויות פשוטות. פשוט לא- לא יודעת.  לטוב.
נכון,  הוא משקף את מצבה של מצריים היום וזה חשוב.  אבל יש עוד דרכים ללמוד על מצריים,  ומעבר לזה,  אמנם יש ספרים שהכשרתי רק כי הם מדברים על נושא חשוב, אבל לא כל ספר כזה הוא חשוב בפני עצמו. יש את רודף העפיפונים,  למשל, שללתי מכל וכל,  שלכאורה בא לספר על מאבקה של ארץ אבל בעצם מדובר בסתם ספר צהוב מאד.  ואילו בית יעקוביאן לא צהוב.  אין בו אלימות ורצח ופסיכופתים,  אם כי יש בו הרבה תאורים לא מאד נעימים של מין.  הסופר רצה לתאר את דמויותיו כשטופות תאווה,  כמדומני,  ובתוך כך הציג את עצמו כשטוף תאווה. תאורים פורנוגרפיים מנקודת מבטו של גבר, ספק אחד הגיבורים ספק המחבר (ומה עם הקוראות, אם כבר?) מופיעים לכל אורכו והם מיותרים, ולנשים יש רק תפקיד אחד ברור. 
אבל לא,  הוא לא צהוב כמו רודף העפיפונים שפסלתי,  אבל הוא פשוט לא- הוא לא זכיר. זהו זה, מצאתי:  זה ספר סביר לגמרי,  הוא פשוט לא זכיר.

לרקוד על האוויר/ נורה רוברטס
אם כבר ספרים שהם כמו מתנה, איזה כיף זה לגלות פתאום זה שהספרים האהובים עלייך הם בעצם טרילוגיה ויש אחד שעוד לא קראת.
והספר הזה מנחם כמו מאפין שוקולד.
נל צאנינג, לשעבר הלן רמינגטון, נמלטת מאלימות קשה ומגיעה אל האי טרי סיסטרז, מקום מקסים וציורי, ופותחת  בחיים חדשים. בניגוד לספרים החדשים של רוברטס, שאני פחות מחבבת, כאן הגיבורה נאלצת לבנות את הכל מאפס, ואנחנו עוקבים אחרי התקדמותה, הקשיים והמאמצים.
כמובן, אמרתי שמדובר בספר מנחם: על היום הראשון היא מוצא עבודה ומקבלת את הקוטג' הצהוב. אח, הקוטג' הצהוב. והחברות החדשות שלה. והבגדים שהיא קונה, והאוכל שהיא מבשלת, ויכולת הכישוף שהיא לומדת לקבל. וזאק טוד, השריף החתיך של האי בשערו הקצוץ ועיניו הירוקות, שיהיה שם בשבילה כשתתעמת עם העבר הרודף אותה.  איזה כיף.

10 מחשבות על “ניצב כל הלילות, אפרסקים לאדוני הכומר, בית יעקוביאן, לרקוד על האוויר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s