ריבה מחר, אבקת סוכר

ובכן נגמרה הריבה.
כמו שסיפרתי בפוסט הקודם, הקפתי את עצמי בזמן האחרון בספרי נחמה, וחייתי לי בבועה ספרותית מעודדת, אולי דמוית סופגניה, בחברתם המענגת של ברידג'ט ג'ונס וג'יימס הריוט, ומעט אגתה כריסטי. הרי אם יש אוכל נחמה, יש גם ספרי נחמה, נקודה.
זה החזיק תקופה לא רעה בכלל, אבל סיימתי אותם. ועכשיו מי יצחיק אותי? מי יזכיר לי שיש מצב לסוף טוב, שאני לא לבד עם שעון ביולוגי שמתקתק כמו משוגע, מי יסחוף אותי אל הנופים הקסומים של יורקשייר באמצע המאה שעברה? מי יזכירני שאלוהים שלפעמים כן אוהב בני אדם, בנות אדם וחיות? אני כל כך כל כך לא רוצה לחזור מהנסיגה ולאסוף.
אבל זהו. קראתי את כל מעלליה של ברידג', ספריו של מר הריוט, וכל ספרי אגתה כריסטי באזור החיוג הנוכחי. איך אני יוצאת לי מבועתי המגוננת, שבה אפשר לקוות שאולי גם אותך ברא אלוהים?
אכן יש ערימת ספרים שאיכשהו צמחה לי בחדר, ערימה מהסוג שכשעוזבים אותה לבד היא מתרבה (היא די מגוונת, אז הלוואי ויצא מזה ילד ספר חמוד או תינוק פטרוזיליה), ויש כמה ספרים שכן קראתי לפני ששקעתי עמוק בבועה שלי ומחכים לתורם, אבל איך?
בשלל הרוע והגסויות שמסתובבות להם בעולם חופשי, זה מרגיש חיוני לקחת הפסקה לטובת טוב לב, תקוות שמתממשות, סיפורים על בעלי חיים והמון חוש הומור.
למה, הו למה, לא מתרגמים את כל הספרים של הריוט ודארל וכריסטי לעברית? למה תמיד אנחנו מקבלים רק חלקי סדרות ואפס הדפסות חוזרות של כל מה שחמוד, כמו שקרה לאן שרלי המסכנה, בית קטן בערבה או עולם הדיסק? ומי שכן מתרגמים את כל הספרים שלו, זה דווקא רוברט ג'ורדן, לכי תביני. היו לו כבר שלוש מאות עשרים ספרים כשאני הייתי בת שלוש עשרה, ובכל ספריה רק שלושה עד חמישה מהם, ולא בסדר הנכון. יכלת לשחק חבר את החלקים בספריות באזור חיוגך כשאני הייתי ילדה.
אבל לא, אנשים נחמדים וקלאסיקות קסומות לא שווים את הכסף, אלא הוד מעלת הלורד רנד וקילומטרים על קילומטרים של הבד הרקום של השרוולים שלו. (הי בעצם סיקרתי חומר רלוונטי ואקטואלי, כבוד)
אני מאד אשמח לדעת, ולהרחיב את המעגל, מה הן הספרים שמנחמים אתכן? ספרים שמצחיקים אתכן, שגורמים ללב שלכן קצת לזהור ולזכור שעוד נחמד פה ויש דברים חמודים, ספרים שסוחפים אותכן לכמה שעות לעולם נטול- כל דבר, באופן כללי? אני ממש אשמח לתגובות ורעיונות, ולהמלצותיכן אודה

3 מחשבות על “ריבה מחר, אבקת סוכר

  1. מאוד מתחברת לתחושה ולהעדפות. הנה כמה מהספרים שאני שמחה איתם:

    "פשעו של סילבסטר בונאר", אנטול פראנס. חכם ומתוק.

    "קים" של קיפלינג, בתרגום הישן של סואן בהוצאת מסדה. שמח, שופע הרפתקאות, מצחיק ואופטימי.

    "זקני בית הספר בווילביי" של טלבוט ריד (כך הוא נקרא בתרגום שאני קראתי, יש גם אחרים). ספר פנימייה בריטי מלא הומור ומקסים.

    "ספינות הלב" של בנואט גרול. פמיניסטית ורומנטיקנית. לא כל אחת אוהבת את הספר הזה, אבל אולי את כן 🙂

    "אמא שלך יודעת?" של ירון פריד. חמוד חמוד.

    ואם אקרא על משהו מהם אצלך אז בכלל : )

    אהבתי

  2. מצטרפת להמלצה על פשעו של סלבסטר בונאר!
    ועוד כמה בהיסוס (כי בלבלת אותי עם אגאטה כריסטי שטוב לב או צחוק או בעלי חיים זה לא הפורטה שלה)
    המובן מאליו – גאווה ודעה קדומה
    ועוד מובן מאליו (סוחף בלי להיות קליל, אנושי בלי להיות עליז) והיום איננו כלה של אייטמוטוב
    מחול אחרון ופרידה של מילן קונדרה (זה ספר על ושל טוב לב, עניין לא אופייני לקונדרה)
    דודה חוליה והכתבן של מריו ורגס יוסה
    בספרי ילדים – "השד מכיתה ז'" של קורנל מקושינסקי טוב לב בשפע וגם מתח ורומנטיקה, עדיף בתרגום הישן, החדש והמקוצץ נקרא השד מהשביעית.
    ואם את רוצה מצחיק – כל ספרי ג'נינגס של אנתוני באקרידג'. "הבקתה הקטנה של ג'נינגס" למשל. שוב מעדיפה את ההוצאות הישנות, אבל בלית ברירה רכשתי גם כמה מהמחודשות והתגלגלתי מצחוק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s