גן עדן, מכתביה של טטה, רוסאורה בשעה עשר

לפעמים אני חושבת שהקצב שלי מהיר מידי: האם שישה ספרים זה לא יותר מידי לרשימה אחת? מישהי יכולה בכלל לעמוד בקצב של ההמלצות שלי? החלטתי לפרק את גם את הרשימה הזו לשני פוסטים נפרדים.

גן עדן/ טוני מוריסון
ליד עיירה שחורה באמצע המדבר יש בית אחוזה גדול שמשמש כמנזר. הספר נפתח כשגברים מהעיירה מגיעים למזר כדי לטבוח בנזירות, ושאר הספר מספר לנו על העיירה, על המנזר, מי הנשים האלו ולמה הגברים באו לרצוח אותן.  לא חומר אופטימי במיוחד, ועדיין, קשה לי לאמר שזה ספר מדכא. להיפך, הוא נגיעה של יופי.
 מוריסון היא סופרת גדולה. והסיפור מספר אומנם על הגברים שהקימו את העיירה שהיתה אמורה להיות הגאולה שלהם, השחרור, אבל בעיקר על הנשים, אלו שהלכו אחריהם מאות קילומטרים בשביל החלום הזה של עיירה משוחררת. הגברים חיים במעין עולם אלים, אדיש, עיוור וכל כך מוכר, בלי לראות ולדעת שהנשים לא השתחררו מהעבדות, בעצם. ובאמת, לכל פרק בספר יש שם של אשה, כשהן מספרות את הסיפורים שלהן עד שמצאו את עצמן במעין מנזר הזה. הסיפורים שלהן לא קלים, כמובן- אלו סיפורים של נשים. אבל מוריסון לא מתעכבת על פרטים גרפיים או על מה היה- זו כתיבה נשית במהותה, כי  היא ממשיכה הלאה, כמו שנשים עושות, כי החיים נמשכים אחרי זה ואולי יש בכל זאת מקום לגאולה. לשלווה. גם אחרי כשקורים דברים איומים. מוות אונס והפלות ורצח, על כולן יש איזה נסיון השלמה והחלמה, ולכן גם הרצח שבהתחלה ובסוף לא כל כך טראומתי, בעצם, כשהוא קורה. 
ספר מעולה. 

מכתביה של טטה/ מורין דאפי
הטי דירדרן, פרופסור להסטוריה בגמלאות, מוצאת מכתבים ישנים של נזירה מימי הביניים. מתוך רצון להמשיך לחקור עליהם היא מסכימה להשתתף בכנס בגרמניה, ולתהדמתה מתאהבת עד מעל לראש במרצה צעירה, מהפכנית מבוקשת, שמטלטלת את חייה.
באופן לא מפתיע, סיפוריה של הנזירה משתלבים ומשיקים לחייה של הטי, והיא מוצאת את עצמה בתזוזה אל מקום חדש וטוב יותר אחרי שנים של קפיאה. ספר קטן, חכם ומתוק. 

רוסאורה בשעה עשר/ מרקו דנווי
מצטערת, אני לא מבינה מה יש בספר הזה.
אורח ביישן שחי כבר שנים באותה אכסנייה מוצא אהבה חדשה. בליל החתונה הכלה נרצחת, והסיפור הוא בעצם חמש עדויות שונות על מקרה הרצח עד שמתגלה הסיום. וזה כל התיאור של הספר- חמישה אנשים מדברים, מגלים למה הכלה נרצחה, סוף. ממש כמו פרק זניח בסדרת טלווזיה בלשית, אין לספר הזה שום טיפת ערך מוסף. גם הדמויות לא ממש מעניינות וקשה להתחבר אליהן- מכיוון שמדובר בדמויות עניות באכסניה קטנה, הסופר מתאר אותן כבורות וטיפשות, מה שמין הסתם אמור היה לשוות להן נופף עממי. זו מלכודת מוכרת, אבל אם הדמויות שלך בורות וטיפשות, אולי לא כדאי לתת להן לדבר במשך עמודים רצופים.

רצח בדרך בית לחם, רצח בחוג לספרות, הצד השלישי של הסיפור, מחסה

אכן, נעדרתי מסיבות של התמוטטות עצבים קלה עד מתונה, אך לאחר אשפוז בית ארוך וממושך (סתם, די קצר), הנני כאן כציפורים חגות.
כשאני קוראת ספר מוצלח, אני מיד הולכת ומחפשת ספר נוסף של הסופרת. לכן אחרי רצח בשבת בבוקר המעולה, לקחתי שני ספרים נוספים של בתיה גור, והאמת שהתאכזבתי מעט.

רצח בדרך בית לחם/ בתיה גור 
גופת צעירה מרוטשת פנים מתגלה על גג בבית בבקעה, ירושלים, ורב פקד מיכאל אוחיון נקרא לחקור.
גור יודעת לבנות דמויות, הכתיבה מעולה. העלילה אמנם מעניינת, אבל די סבירה, וגם המניע לא ממש מספק.
ואולי זה לא הוגן, כי יחסית לרוב ספרי המתח היום בשוק זה ספר טוב: רק פחות טוב מרצח בשבת בבוקר.
תראו, המניע, בלי לעשות ספויילרים, הוא מניע שאני לא כל כך אוהבת- אישיות דפוקה ואלימה. אמנם יש לרצח גם מניע אישי, אבל זה קרוב מידי לגבול של פסיכופת מצוי, שתמיד גורם לי להרגיש שעבדו עלי.
קצת כמו להרוג את כולם ברעידת אדמה, לאמר שהדמות היא פשוט פסיכופתית וזהו זה מוצא קל ומאכזב.  אז נכון שזה לא בדיוק בדיוק מה שקורה, ועדיין. גם הפריע לי תיאור מאד ארוך-עמודים של נתיחת הגופה, שהיה די מיותר, ולא שירת איזושהי מטרה. והבעיה המוכרת- טראומה שהופכת את הקרבן למשהו אחר, יפה וטוב יותר. מין צומת נחוצה כדי להפוך את הילדה האיטית והאטומה והשמנה למישהי מוצלחת יותר. למה? די להפוך טראומה למשהו קסום, כבר אמרתי? אמרתי.
מה שכן יש לאמר לטובת הספר, זה העיסוק בנושא של חטיפת ילדי תימן. אני תמיד מופתעת להיווכח כמה הרבה אנשים לא שמעו על זה מעולם. קל לבוא ולאמר אין פערים בחברה הישראלית היום, אבל זה כל כך לא נכון, וספר שעוסק בזה תוך כדי סיפור מתח זה אחד הדברים היותר חשובים שיש פה.

רצח בחוג לספרות/ בתיה גור
זה ספר חלש, אולי כי רוב הדמויות שנבנות נזנחות אחר כך בצד, ואולי כי העלילה חלשה יחסית ודי קיצונית בשרטוט ככה שניחשתי מה קרה עוד הרבה לפני שזה התגלה. ועדיין, היא כותבת טובה. היא יודעת לכתוב,והיא תמיד הופכת את הנושא שהיא מתעסקת בו- הפעם, ניתוח שירה- למרתק. וגם לקרוא על האוניברסיטה מענייין אותי. השוטרים מטיילים בירושלים המוכרת וברחבי הקמפוס וזה מקסים.
התקציר- דוקטורנט צעיר מהחוג לספרות נהרג בתאונת צלילה באילת. כמה ימים אחר כך גם הפרופסור שלו, משורר נערץ, נמצא מת בחדרו. האם יש קשר? (כן).

הצד השלישי של הסיפור/ מריאן קיז
ספר נשים קליל ודווקא לא רע, במיוחד בהתחשב בקטסטרופה הקודמת שקיז הנפיקה (איזה גבר מקסים– ספר גרוע, שמומלץ להתרחק ממנו).
הספר מדבר על שלוש נשים אשר, בהעזה גדולה מצד הסופרת, כולן מתעסקות בכתיבת ספרי נשים קלילים. שתיים כותבות מתחילות והשלישית היא העורכת הספרותית הנוסקת, והספר עובר בינהן בתורנות ובעלילות חייהן הטלנובליות מעט אבל בהחלט מצחיקות. ג'מה, שהחיים שלה מתפרקים מאז שחברתה הטובה לשעבר התחתנה עם החבר הקודם שלה ואבא שלה עזב את אמא שלה, ולילי, שמאז שהתחתנה עם החבר הקודם של ג'מה וילדה את ביתם חיה בחרדה מתמדת שתחטוף איזה עונש שמימי על זה, מנסות שתיהן לכתוב ספרים וגם להוציא אותן לאור ולהצליח. ג'וג'ו, הסוכנת הספרותית שמגלה אותן, מנסה לשמור על הקריירה יחד עם הרומן עם הבוס. נחמד, קליל, מצחיק, לא מדבר על שום נושא שהוא לא מכיר לעומק ולכן גם לא עושה שגיאות גסות. מותק של ספר.
אמנם הסוף כבר ארוך ונמרח מידי ומצאתי את עצמי הופכת עוד דף ועוד דף ומגלה שזה עדיין לא הסתיים, אבל ספרים רבים נופלים בזה, אין מה לעשות.

מחסה/ הרלן קובן לנוער
לקחתי את הספר הזה מתוך סקרנות: מה יעשה הסופר כשמגבלת הגיל לא מאפשרת לא לכתוב פשעים חולניים מידי ובעיקר לא פשעים מיניים ותיאורים מרגשים של זונות?
אבא של מיקי מת ואמא שלו מכורה לסמים. הוא גר אצל הדוד שלו, מיירון בוליטר הבלש מהסדרה למבוגרים, ומתמודד עם סוכנים שעוקבים אחריו, ילדה שנעלמת, חשפניות קטינות מחנה ילדים באפריקה סחר בבני אדם וזומבים נאציים.
כשהרלן קובן פונה לנוער, הוא מתנהג כמו המבוגר שמיקי שונא: הוא מתחנף. הוא כותב נער מגניב וציני וקול שיודע שכל המבוגרים משקרים לו. הוא חתיך, הוא חכם, כל הבנות מתות עליו וכל הבנים מקנאים בו. התרגיל הנער יודע הכל הזה, שנועד לקנות את חיבתו של הקהל הקטין, גם מאפשר לו לשחק עם מגבלת הגיל בצורה לכאורה חיונית, כי לא מסתירים מגיבורינו מידע, נכון? כתוצאה מכך יש ביקורים במועדוני חשפנות וחשפניות קטינות, הרי לא באמת אפשר לצפות מקובן להתאפק. אין שום אלימות מינית, ועדיין יש אווירה של איום כמעט מפורש. אז זה ספר עם עלילה לא אמינה, הזויה, ומאד לא חינוכית, ועדיין הוא קצבי, מהיר מאד ומאד פשוט שפה ונגמר לי עוד לפני ששמתי לב- מה שאומר שהוא לא מתיש בכלל למרות העלילה המתפתלת וזה לא מובן מאליו. ואין לי ספק שהוא מתאים בהחלט לקהל היעד שלו, כי קובן אולי כותב זבל, אבל הוא מאד חכם.

שחור וכחול, ברוכה הבאה לעולם, קטנה!, גבר חלומותיי, משחקי קיץ קטלניים

קראתן את הרשומה הקודמת, ועדיין לא מצאתן ספר לשבת. הספריה פתוחה מחר, ובחנויות המדפים מפוצצים, אבל עדיין לא החלטתן מה לקחת.
איזה יופי שבדיוק מגיע חלק ב', לעזור לכן לבחור שבת קריאה יותר!

המותחן רב המכר:
שחור וכחול/ איאן רנקין
המפקח ג'ון ריבוס נקלע לתעלומה שקשורה הפעם לתעשיית הנפט. כל מיני אנשים מתים והוא מחפש למה- אני חושבת שזה תקציר טוב. הוא דואג לשחיתות בחלונות הגבוהים, הוא חשוד בשחיתות בעצמו, הבוסים שלו רודפים אחריו, הוא לבד, ושדים מהעבר רודפים אותו בדמות חקירה ישנה לא נעימה שנפתחת מחדש. אה, והוא מחפש רוצח סדרתי. בעצם שניים.
לא אגיד שבאמת זכרתי כל פיתול בעלילה, או שהבנתי מי בדיוק היה הרוצח הסדרתי- או הרוצח השני- אבל זה לא באמת פוגע בחוויה של הספר הזה. המון אקשן, המון נסיעות, המון משטרה. המון מודיעים משטרתיים וגם המון אלימות, מכות, שתיה ואנשים מרגיזים. חוץ מקטע אחד מיותר וקטן מאד שבו שוב אזכור של טראומה מינית נהיה חלק מרשימת חובה גרועה במיוחד, הספר עושה את העבודה שלו יופי.

המתוק:
ברוכה הבאה לעולם, קטנה!/ פאני פלאג
דֶנה, מנחת טלווזיה צעירה ושאפתנית שהקריירה שלה מתחילה לנסוק, מוצאת את עצמה כורעת תחת הלחץ. בצד השני של ארצות הברית, קרובי משפחתה הכפריים מוכנים להציע לה מקום רגוע ושלו לנוח בו, ודנה מנסה למצוא את עצמה.
הספר הזה הוא בדיוק הנקודה שבה פאני פלאג עזבה את החדות העוקצנית והמדויקת של עגבניות ירוקות מטוגנות ונהייתה רכה יותר, ולדעתי זה לא עושה לה טוב. אבל זה באמת ספר מתוק ואופטימי, ואני יכולה להרגיע אתכן כבר מעכשיו- הטראומה שדנה חושפת, בהדרכתה של הפסיכיאטרית המקסימה שלה, היא לא מינית בכלל. למעשה, זה ספר נקי ומכבד.
אזכור לחדות המוכרת, המכאיבה, אפשר אולי לפגוש בסיפור החיים של משפחת אמה של דנה, וגם פה אפשר היה להיות יותר. ושאר הספר קצת שחור לבן מידי, קצת מתוק מידי, קצת פשטני. ועדיין, זה מותק של ספר, מעניין ומצחיק ואופטימי ומעודד עם דמויות מקסימות ונוגעות, והוא מומלץ באמת.
אגב- את דמויות העיירה (פרט לדנה) והעיירה עצמה אפשר לפגוש שוב בעוד שני ספרים שנכתבו אחרי הספר הזה, והם מתמקדים רק בעיירה ולכן חסרי כל פואנטה או עלילה אבל בהחלט נחמדים- ותכלס ספר חסר רוע עוד לא הרג אף אחד- בין צבעי הקשת והשמיים מחכים לה. 

המיותר:
גבר חלומותי/ קרטיס סיטנפלד
סיפור חייה- או התבגרותה- של האנה, שמחפשת את הגבר המושלם אבל לא מוצאת אותו.
אל תתנו לתקציר הזה להטעות אתכן, זה לא ספר דברת מתוק. זה סיפור של דמות עגומה, מגושמת, אפורה, שכתובה בתיאור לא נוגע, אטום. וזה לא בכוונה, אני חושבת שהסופרת לא יודעת לתאר נכון, זה הכל. להאנה אף פעם לא נח בשום מקום, הכל לא נחמד לה, כל מערכת יחסים לא מובנת לה, כל טיול עם אחותה הופך ללח, משעמם, מלוכלך ואיטי. כולם מסביב מתקדמים והיא לא והיא לא מבינה למה- לא כי היא דמות נוגעת ללב עם מגבלה, אלא סתם כי היא חיה בתוך מעטה מבודד אפור ואטום.
החלק היחיד שבו האנה מצליחה לשבור את המעטה הזה הוא במכתב בסוף הספר, וגם זה רק כי הסופרת עברה לגוף ראשון מה שמחזק את החשד שמדובר פשוט בבעיית כתיבה. ומה קורה בסוף הספר? (ספויילר!) האנה באמת מתייאשת מלמצוא מישהו- או משהו, חברה טובה, לא משנה מה- אחרי שלוש מערכות יחסים די אדיוטיות, ומבינה שהדבר היחיד שיהיה לה בחיים הוא להיות מורה לילדים מיוחדים. כל הכבוד האנה.

הלהתרחק ממנו. ביקורת עם אזהרת טריגר- זהירות!
משחקי קיץ קטלניים/ אנטוניו היל
בברצלונה, בקיץ החם, מפקח המשטרה מנסה לחקור התאבדות תמוהה של נער שלכאורה קפץ מהחלון, יחד עם חקירה גדולה יותר שהוא מנהל, חיפוש אחר רופא שנעלם אחרי שנחשד בסחר בנשים.
הגיע הזמן לאמר את זה: די למיסטיפקציה של אונס. די.
אני באמצע לכתוב מאמר, אבל אני יכולה לפרט את עיקריו פה: אין שום דבר מרגש באלימות מינית, והגיע הזמן שסופרים- סופרים גברים, כמובן- יפנימו את זה עמוק. האלהה הזו, שנותנת לאונס כח כמעט מיסטי להפוך את הקרבן לחזקה יותר, או כמו במקרה הזה דווקא לעדינה יותר ונשית יותר ומצוירת יותר- בובה פגועה שתישאר בובה מצוירת לנצח, זה לא עוזר. זה רק פוגע עוד יותר בסופו של דבר. כי אין כאן שום דבר לא מובן, או עמוק, או מיסטי, או רחוק מאיתנו אלפי שנות אור. רק פשע מכוער ואלים ופוגע מאד.
כמו רבים לפניו, גם הספר הזה לקח התעללות בילדה קטנה כסוד האפל של הספר, וגם הוא משתמש במציצנות צהובה, איומה, כדרך למשוך קוראים. או לרגש אותם? זה אפילו עוד יותר גרוע. אם לא הייתי מחוסנת כבר מהגועל נפש הזה, אולי היומן שנחשף של הילדה היה מזעזע אותי. במצב הדברים כרגע, בעיקר מכעיס ודוחה אותי הטריק הזול של הסופר.
לא מומלץ בכלל. מומלץ בכלל לא.