מי אני

היי לכולם .אני יהודה אחיה הקטן של אפרת .בשבוע שעבר שוחחתי עם אפרת והוחלט להפעיל את הבלוג מחדש ושאני יהיה שותף פעיל בו אז בעזרתו יעלה מחר פוסט חדש ולאט לאט נעלה יותר

חזרנו אל בורות המים!

(…וניתן למצוא אותנו גם בשוק ובכיכר).
במשך ארבע השנים האחרונות הבלוג לא היה פעיל, מסיבות אישיות קשות מאד, ואני מקווה שהחזרה אל העולם אל קריאה כתיבה ואל הבלוג שלי שאני ככ אוהבת, מביאה איתה גם חזרה קטנה לחיים שלי, שככ אהבתי. אל העולם.
דברים קורים בארבע שנים, ובבלוג חל שינוי ענק ומבורך- כותב שותף! קבלו את יהודה, אחי המקסים, שכבר אורח פה בעבר, שמצטרף אל הבלוג. מעתה יהודה ואני מנהלים את הבלוג ביחד, ויהודה כותב ביקורות גם הוא, למעשה כרגע יותר ממני. בבלוג יהיו שינויים לאט לאט, ואנחנו נשמח לקבל פידבקים מכם על חווית המשתמש, מה נחוץ לכן בבלוג ועוד.

יוו איזו התרגשות!!


ערימה של ספרי ילדים (ונוער, לא מפלה): נשיקה לדבי דב, כלבם של בני בסקרוויל, אן מאינגלסייד

כמו שכבר ציינתי, אחת הסיבות שנעלמתי היא בגלל החגים. כיוון שחגים הם קשים, בין הספרים שקראתי לקחתי גם ספרי ילדים שנועדו לשמח את לבבי. וזה בהחלט היה רעיון טוב.

נשיקה לדבי דב/ אלזה הולמלונד מינריק/ איורים: מוריס סנדק
דבי הדוב שולח ציור לסבתא שלו, והיא שולחת נשיקה בחזרה. השליחה היא התרנגולת, שמעבירה אותה לצפרדע, שמעביר לחתול וכן הלאה עד שהגיעה ליעדה המקורי. ובאמצע נוצר אפילו סיפור אהבה מתוק. הספר שייך לסדרת אני יודע לקרוא של מודן, שאליה שייכים גם הגיבורים האהובים עלי צפרדי וקרפד. והאיורים של מוריס סנדק פשוט מקסימים- החיות כולן חמודות ונעימות לעין, והקשר בניהם נראה מלא חיבה, אבל הן עדיין ראליסטיות מאד מהמקובל בספרי ילדים, במיוחד הגברת תרנגולת. זה ספר מקסים ומשמח לב.

כלבם של בני בסקרוויל/ ארתור קונן דויל
בקריאה המאה ועשרים, הספר כבר לא מפחיד כל כך. אבל גם כשאני כבר יודעת בדיוק מי הפושע ומה הולך לקרות, עדיין הוא מעניין ויש בו את הגוון של אימה. ויש לו דרך נחמדה לבנות דמויות, ומעניין לקרוא עליהן. אני מחבבת את שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון, ואת הרופא הטוב ואת סר הנרי מור, ונחמד להכיר אותם יותר. לראות איך הם פועלים, מגיבים. גם  דמויות המשנה משורטטות טוב, אמנם בשטחיות, כמו עלילת המשנה, אבל הן מעניינות. אני רק לא מבינה את ההחלטה של כתר לשים את המשט הכי מפחיד בספר על הכריכה. כל העניין הוא להגיע אליו לבד ושתעבור בך צמרמורת.

'דוקטור מורטימר הביט בנו רגע במבט מוזר ואמר בלחישה, "מר הולמס, אלו היו עקבות של כלב ענק".
(למה עקבות של ולא עקבותיו של? אני לא מתה על עריכות חדשות)

אן מאינגלסייד/ לוסי מוד מונטגומרי
לקחתי את אן כי נזקקתי למנת סוכר בחגים. והתברר לי שלפעמים גם לסוכר לבן יכולות להיות בעיות. אן עדיין חמודה, מעופפת ורומנטית והספר מלא תאורי נוף מקסימים. אבל אן גם מתנשאת ויהירה בנוגע לשכניה העניים (האנשים האלה מהצד השני של המפרץ), ומשהו בחינוך שלה קצת בעייתי. רוב הבעיות של הילדים בספר נובעות מחוסר תקשורת בין הילדים להורים. וגם בלעמוד על הגבולות שלה עצמה אן לא משהו, ומה היא עושה כל היום, בעצם, חוץ מלהיות אשתו של הרופא.
ושאלה שהולכת איתי כבר הרבה מאד שנים: ההריונות של אן קשים. כולם חשבו שהיא לא תשרוד את הלידה של שרלי. למה היא המשיכה להביא כל כך הרבה ילדים? ועוד כל כך מהר אחרי שרלי? הרי גילברט היה רופא. ורופא טוב וגם מיילד. שיטוט קצר באינטרנט מגלה שכבר היו אמצעי מניעה בייצור המוני בשנות העשרים של המאה הקודמת, ולא מצאתי תשובה.
מה שכן יש בספר הוא עריכה חדשה, והפעם דווקא אהבתי אותה. יש בו משפטים שהושמטו לגמרי מהעריכה הקודמת המוכרת לנו. קראתי בזמנו גרסה ישנה מאד של אן וידעתי שהיא מצונזרת, אבל עד שקראתי את העריכה החדשה לא ידעתי שגם בקודמת, המוכרת, הושמטו פרטים. יש הרבה יותר התייחסות להריון של אן, ויש שורה אחת שהיתה לא מוכרת ועשתה לי ממש צמרמורת:  בסוף הספר, כשאן מסתכלת על וולטר הישן, היא רואה מעל המיטה צל בצורת צלב. בעריכה החדשה מובא גם המשך השורה- ששנים רבות אחר כך אן תזכר בסימן מבשר הרעות, ותתהה אם הוא נבא את מותו של וולטר במלחמת העולם הראשונה.
השורה הזאת חשובה בעיני, כי היא מורידה את אן אל העולם שלנו. גם לא יקום מושלם שהכל וורוד בו, אלא טרגדיה אמיתית. וגם לא ילדה פלאית בארץ פיות רחוקה, אלא מישהי מהעולם המוכר לנו היום ומהאירועים שעיצבו אותו. מלחמת העולם הראשונה השפיעה גם עליה.
לפי העורכת, השורה הושמטה יחד עם עוד אזכורים נוצריים מידי. זה חבל מאד. וגם חבל שכתר אמנם הוציאו עריכה חדשה לספרים הישנים, אבל לא תרגמו את ההמשכים. במיוחד כששורה כזאת, ממש עושה רצון לקרוא אותם.