בנות ריאד, מחבואים, מעבר לספק סביר, נגמר העוף

אני חייבת לאמר שהמיילים הדמיוניים שלכן שקוראים לי לחזור מאד מחמיאות לי. עכשיו חגים אתן אומרות, יש לנו זמן אבל אנחנו לא יודעות מה לקרוא! תעזרי לנו!
נעלמתי כי בחודש האחרון הלכה לי יכולת הריכוז, והספרים שקראתי היו כאלו שלא דורשים ריכוז- מסוג הליידי והנוכלת, אהבה בוערת במלון וכאלו. יש משהו קצת לא הוגן בלקחת ספרים גרועים כדי להתבכיין אחר כך שהם גרועים, לכן לא עשיתי את זה. אבל עכשיו זה השתפר, ואני מקווה שהספרים שקראתי ביום כיפור מוכיחים שיכולת הקריאה שלי חוזרת. אז הנה הם:

בנות ריאד/ רג'אא א-סאנע
סיפורן של ארבע נשים שהן, ובכן, בנות ריאד. הן עובדות, הן לומדות, הן חושבות על בנים ובעיקר הן מחכות לאהבה האחת הבוערת. זו מעין טלנובלה נשית-רגשית-מצחיקה-נעלי עקב תוצרת סעודיה.
טוב, לא ממש מצחיקה.
הספר לא כתוב טוב, השפה דלה ולסיפור עצמו אין חשיבות גדולה מידי: הבנות נופלות ברומנים כוזבים, או אמיתיים, מוצאות אהבה במקומות לא צפויים ולובשות הרבה בגדים יפים. החשיבות האמיתית של הספר הוא בחוויה שהוא מנגיש, של חיי היומיום של נשים מריאד, ולא מקרי הזוועה והקיצון שמתפרסמים בכל העולם. דווקא יומיום נורמטיבי של חברה שאנחנו צריכות להכיר לפני שאנחנו ממהרות להכתיר כמפלצות או סתם מוזרות לגמרי. ככה שגם אם זה לא ספר טוב, הוא חשוב. יוצא שהשלם עולה על סך חלקיו, וזה לגמרי בסדר: מותר שיהיה ספר כזה שהוא לא לגמרי מרתק ומושלם. שווה את זה.

מחבואים/ ג'יימס פטרסון
למה אנשים כותבים את הדברים האלה, למה.
זה ספר מתח, והעלילה שלו היא כזו: מגי ברדפורד, נשמה טובה, מואשמת ברצח של בעלה. שוב. אחד אחר. השאלה היא כמובן האם היא רצחה את שני הבעלים, ואנחנו יודעים מראש את התשובה, כי היא כזאת מתוקה וטובה ותלותית ואמא מושלמת, וחוץ מזה, היא הגיבורה הראשית של הספר.
חוץ ממנה יש בספר גם את הרוצח הפסיכופת המטורף התורן, עם קטעי אלימות מינית שמשולבים להם כמו קישוטים לאורך כל הספר. לא רואה סיבה מיוחדת לקרוא אותו, באמת.

מעבר לספק סביר/ סקוט טורו
עוד ספר שאני לא רואה סיבה מיוחדת לקרוא. זה אמור להיות מתח, אבל יש עלוני בישול יותר מותחים מזה.
השופט המכובד ראסטי  סאביץ נעצר על רצח אישתו (משהו שמזמן לא היה לנו). הספר נע בין ראסטי עצמו למאהבת שלו ולבנו חלוש האופי, ועל פני עמודים שלמים של ההליך המשפטי של בעיה שממילא לא היתה מי יודע מה מרתקת מלכתחילה (האשה נמצאה מתה במיטה, אחרי עבר עשיר של מחלות). מידי פעם מוזכר שהשופט נאשם פעם ברצח קודם, אבל עד סוף הספר לא טורחים לספר לנו מה בעצם קרה שם. הדבר הכי קריא שיש בספר הוא סוד שהשופט והמאהבת מסתירים מהבן התלותי, והמתח היחיד הוא מתי הם יספרו לו, או אם, אבל זו לא טובה סיבה לספר שלם.

סדרת נגמר הדג אבל גם העוף טעים /  זיו כהן (סדרה עם ארבעה ספרים)
בגב הספר (ובוויקיפדיה) כתוב שהספר 'רומן נועז, מפתיע ומרתק" ועוד ועוד, אבל אני חושבת שדיילים הומואים מזדיינים היה תקציר טוב יותר.
בכל אופן, דיילים הומואים. מזדיינים. ויוצאים להמון מסעדות, ישנים בהמון מלונות ומזדיינים גם שם. וזה יופי. זו לא יצירת מופת, להיפך, זה ספר די גרוע, אבל זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
העלילות מופרכות, הטלנובלות מוגזמות והגיבורים מתהדרים בשמות כמו תדהר יוגב וקסטיאלה. הם יפים, הם מזדיינים, הם לא נרגשים מי יודע ממוות ובגידות אבל זוכרים שנתיים את ההוא שלא החזיר צלצול. משהו לקרוא בחג, להנות בלי יותר מידי דרישות ולהעביר הלאה.זה קצת כמו פנאי פלוס, אבל יותר הומואי ובלי הלכאורה כתבות עומק. אני הייתי שולחת את זיו כהן לחופשה ארוכה ביעד האהוב עליו ומכריחה אותו להוציא ספר כל חודש. עם תמונות אולי, של בחורים לוהטים בפוזות סקסיות על רקע הדגל של המדינה התורנית.
(מה שכן, הם אוכלים הרבה, ומתארים כל מנה. הספר עשה אותי ממש רעבה, ובבית לא היה לי מנות יוקרה לאכול. לא יפה).

אסיר השמיים, הבית האדום, היי שלום יפתי, צדק למראית עין, אלגנטיות

אסיר השמיים/קארלוס רואיס סאפון
כמו רבים לפניו, גם סאפון לא הצליח להתנגד לדף לכתוב המשכים לספרו המצליח 'צילה של הרוח'. וזה חבל, כי אהבתי את צילה של הרוח.
הספר ממשיך כמה שנים אחרי הקודם. דניאל נשוי לביאה אגילאר ואב לחוליאן הקטן. פראמין רומרו דה טורס, הסייד קיקס הקומי של הספר, נמצא כמה ימים לפני חתונתו. אבל אז נכנסת דמות מסתורית לחנות ומשאירה עבור פראמין הודעה… ועברו המאיים שב לרדוף אחריו.
עברו של פראמין הושאר מעין סוד בצילה של הרוח, וכשסאפון מחליט לפתוח אותו הוא בעצם הורס את רוב המסתורין, את רוב הבגרות בטקסט הקודם שלא האכיל את הוקרא בכפית ולא האיר כל רגע ורגע בפנס זרקורים רב עצמה. והבינוניות נמצאת בכל פינה בספר הזה- סיפור העלילה המופרך, השפה הדלה יחסית והפאנצ'ים שדניאל מתעקש לסיים בהם כל משפט.
עצם הרעיון להמשך לא עושה טוב גם לדמויות הראשיות, כי הספר הקודם הסתיים בחתונה רומנטית, ואילו בספר הזה דניאל מתגלה כבעל בורגני משעמם ושתלטן, והיחס שביאה האלגנטית והמסתורית מהספר הקודם מקבלת הוא רק בהקשרים פיזיים- כשדניאל מעניין ביחסי מין, כשהוא חושב על הגוף שלה וכשהוא מתוסכל מהמחשבה שאולי עוד מישהו יגע בגוף הזה. רק לקראת סוף הספר ביאה מקבלת טיפה יותר יחס- היא מארגנת מסיבה. 
הספר היה יכול אולי להיות לא רע ואפילו חביב, איכשהו, אם לא היה הורס את הספר שבא לפניו. מצד שני,  אולי בלי הייחוס לצילה של הרוח הוא לא היה זוכה לפרסום אפילו. חשבתי קצת על אורסון סקוט קארד, שעשה את אותו הדבר למשחק של אנדר בשתי סדרות בת, לא אחת, ואפילו על סרטי ההמשך האיומים של דיסני. 

הבית האדום/ מארק האדון
אני יודעת שזה ספר חדש, ומסקרן, ובטח רבות מחכות לביקורת כדי לדעת משהו על הספר, אבל אני מצטערת ואאלץ לאכזב, לא הצלחתי בכלל לקרוא אותו.
עבר המון זמן מאז שלא הצלחתי לסיים ספר. ולספר הזה חיכיתי במיוחד, כי 'בעיה קטנה' הוא אחד הספרים האהובים עלי ביותר. האנושיות, החמלה, המבט המפוכח אך מבין. וכמובן ש'המקרה המוזר של הכלב' הוא לא קוטל קנים. אבל את הספר הזה לא הצלחתי לעבור. 
הספר מלא דמויות והדמות המדברת מתחלפת מידי כמה פסקאות, לפעמים אפילו בכל פיסקה, לא בכל פרק, בלי שום הודעה, ככה שמאד קשה לדעת מי מדבר בכלל. והן מדברות כולן בזרם תודעה אסוציאטיבי, מבלבל ולא אחיד, שגם ככה קצת קשה לעקוב אחריו ובטח שקשה להבדיל מי הוא מי. מצטערת, נטשתי את הספר באמצע. ואני מאוכזבת. 

היי שלום, יפתי/ ריימונד צ'נדלר
רומן בלשי מקסים. הבלש הפרטי פיליפ מרלו נקלע שלא ברצונו לשתי חקירות פשע שונות, מסתבך עם המשטרה ומנסה לברוח מאנשים שמנסים משום מה להרוג אותו. למארלו יש חיבה לאלכוהול וחוסר כבוד מובהק אל דברים כמו החוק, דיבור תקין וסדר וניקיון, והוא מצחיק וחכם וציני והעלילה בהחלט מעניינת ואלימה במידה. אני כן מניחה שעריכה מחודשת היתה מנקה את שפתו של מארלו מהמילה 'כושים', ויש משהו משמח בלדעת שתרגום בימינו זה לא היה עובר. 

צדק למראית עין/ לינדה קני באדן ומייקל באדן
רוצח סדרתי קצת מוטרף מסתובב בניו יורק: מכל הגופות נלקח דם. הפתולוג החתיך, המסוקס, השרירי והגם חכם ג'ק רוזן, ועורכת הדין היפה, מדהימה, מהממת וגם חכמה, מאני מנפרדה, נשאבים לחקירה שהולכת ומסתבכת בגילויים חדשים ומזעזעים השופכים אור על פרשה אלימה מהעבר. הא! מה יכול להיות רע?
באופן מפתיע- כלום. זה רומן המתח המושלם מסוגו. הדמויות הטובות קלילות במידה, העלילה מותחת במידה, הספר לא ארוך מידי, הפשע מקורי, והעריכה ממש טובה. דמויות המשנה מספקות טאץ' קומי, והבעיה היחידה שלי עם הספר הוא כל הבגדים היפים של מאני שגמרו לי להבין שהמלתחה שלי חסרה ביותר.

אלגנטיות/ קטלין טסרו
אם הספר הקודם גרם לי לפקפק במלתחה שלי, בא הספר הזה והנחית מכה אחרונה. כשסיימתי אותו הדבר היחיד שחשתי הוא צורך עצום, כמעט פיזי, לצאת לקניות כדי לטפל בחוסר הארוני שלי ומהר.
לואיז היא בת שלושים, דהויה, אפורה וגמלונית, חסרת ביטחון עצמי או רצון משלה. היא לכודה בנישואים מוחקים עם בעל שלא מתייחס אליה, עובדת כבר שנים בעבודה זמנית, ואין לה שום מושג לאן החיים שלה מתקדמים או יכולת לשנות אותם.
ואז היא מוצאת ספר ישן שמרצה לנשים איך להיות אלגנטית: היא מחליפה בגדים והכל מסתדר.
במשך כל הפרקים הבאים היא מוצאת דירה חדשה, עבודה מהממת וחבר הומו, וככל שהזמן עובר וטעמה בבגדים משתפר החיים נהיים טובים יותר. בעזרת הספר היא נחלצת מהנישואים הכובלים, מהחיים שלא מתאימים לה ומהשמלות שמחווירות אותה והחיים שלה נהיים מושלמים. אמן על כולנו.