איש השלג, נאמנות כחולה, יומנה של ברידג'ט ג'ונס

איש השלג / יו נסבו
מפקח הארי הולה נקרא לפענח עוד סדרת מעשי רצח, שמתבררים כעבודה מדויקת של רוצח קר רוח  עם דפוס מאד ברור. אמהות לילדים נעלמות, ובכל זירה מופיעה בבת שלג.
יש משהו גאוני בלקחת פריט כמו בובת שלג ולהפוך אותה למשהו מסרט אימה. אני חושבת על בובות השלג מדוקטור הו, כמה אימה יכולה לבוא ממשהו כלכך ילדותי ותמים.
המפקח הולה, מלבד היותו עונה על כל  סטראוטיפ של בלש ספרותי – גבר לבן בן ארבעים, רווק,זאב בודד עם שיטות משלו – יסודי בעבודה שלו, וגם הספר יסודי. הוא לא מותיר חורים פתוחים, ובונה עלילה בשכבות על שכבות של מתח ורגש. זה מותחן מתוחכם שכתוב מעולה.
מושלם הוא לא. קודם כל, הסקס: זה נראה כאילו מישהו לקח את נסבו לשיחה ואמר לו, תוסיף סקס, סקס מוכר. אז תוסיף סקס. סקס, כן? אל תשכח. סקס. אז הספר מלא בסקס, והתיאורים ממש לא נעימים כי נסבו בכל זאת סופר ספרי מתח, לא סצנות ארוטיות. הספר אפילו מתחיל בתיאור של סקס, וזו פתיחה מאד בעייתית בעיני.
ויש את היחס לנשים, שהצבעתי עליו בספר הקודם ושוב חוזר. אבל הבעיות העיקריות של הספר קשורות לעצם היותו רומן מתח: קודם כל, הבנתי מיד מי הרוצח. בעיה בספר שבנוי כולו על בסיס חידה, אבל האמת שהוא היה מספיק מעניין כדי שאמשיך לקרוא. דבר שני, אני עדיין לא מצליחה להבין איך הולה גילה את הפושע- ואפילו חזרתי ועשיתי בדיקה. ואם דבר כל כך מהותי בעלילה לא ברור, זה חור גדול מאד.
נה מילא. אני מעדיפה את נסבו המעניין והמתוחכם על פני כל מותחן אחר כל יום שבוע.

נאמנות כחולה/ דיוויד בלדאצ'י
מייס, שוטרת לשעבר, משחררת מהכלא שם ישבה שלא באשמתה. מכיוון שאחותה היא מפקד המשטרה העירונית, יש לה גישה למקרי פשע, והיא נחושה בדעתה לפענח רצח של עורכת דין צעירה כדי לחזור לשורות המשטרה. היא מנהלת חקירה במקביל לאחותה, וסוחפת איתה עורך דין צעיר שבא איתה בלי שום שאלה כמעט. הייתם חושבים שתהיה תעלומה ואז ימצאו מי הרוצח, אבל באמצע מתערבים האפ בי איי או הסי איי איי וכל מיני אנשים מהפנטגון ומתחילים להסתיר דברים, ועד סוף הספר לא ברור לי מה בדיוק קרה שם. או שבלדאצ'י לא מצליח להסביר לקורא הממוצע את הבעיה הגאונית שלו, או, מה שיותר סביר,שבכלל אין פתרון, כי הכל כל כך סודי, מה שהופך את הספר לדי חצוף בעיני. הלו, קראתי אותו עד  הסוף, מגיע לי לדעת למה בכלל בנית את העלילה.
כמו כן, בזמנה הפנוי, מייס מצילה אנשים עניים משכונת העוני. זה קו עלילה מקביל ולא קשור שאין לו שום שייכות לספר, וחוץ מלהיות מתנשא בטירוף אין לו שום תפקיד. בקיצור, דעתי המלומדת היא שזה סתם ספר ממש ארוך. ושהוא מכיל את אחד הקטעים הכי מגעילים ומטרידים שקראתי אי פעם, שמוסיף להבחיל אותי כבר שבוע אחרי הקריאה.

יומנה של ברידג'ט גו'נס/ הלן פילדינג
מה אני יכולה לכתוב על בריד'גט ג'ונס? כולם מכירים כבר את הבחורה השלומיאלית וחבריה המטורללים. להצחיק הספר כבר לא מצחיק אותי, אבל רק כי קראתי אותו יותר מידי פעמים. הוא כן מנחם אותי ואני קוראת אותו כשאני עצובה, כי הנה עוד מישהי שנאבקת, שלא הולך לה, שמתפשל לה ומתפדח לה והיא מאוהבת ומסובכת והעבודה שלה זוועה. וזה מנחם באיזה מקום. הסופרת גם נשארת נאמנה לקולה הפנימי של ברידג'ט עם ההיגיון הייחודי שלה לאורך כל הספר, וגורם לי ממש לחבב אותה.
אפשר לדבר על הרפרנס לגאווה ודעה קדומה, ועל המבנה הקבוע שרק אהבה היא מה שאנחנו זקוקות לו ויושיע בסוף. אבל אין לי כוונה לעשות את זה בספר שאני כלכך מחבבת וכל כך טוב לב אלי.