רצח בדרך בית לחם, רצח בחוג לספרות, הצד השלישי של הסיפור, מחסה

אכן, נעדרתי מסיבות של התמוטטות עצבים קלה עד מתונה, אך לאחר אשפוז בית ארוך וממושך (סתם, די קצר), הנני כאן כציפורים חגות.
כשאני קוראת ספר מוצלח, אני מיד הולכת ומחפשת ספר נוסף של הסופרת. לכן אחרי רצח בשבת בבוקר המעולה, לקחתי שני ספרים נוספים של בתיה גור, והאמת שהתאכזבתי מעט.

רצח בדרך בית לחם/ בתיה גור 
גופת צעירה מרוטשת פנים מתגלה על גג בבית בבקעה, ירושלים, ורב פקד מיכאל אוחיון נקרא לחקור.
גור יודעת לבנות דמויות, הכתיבה מעולה. העלילה אמנם מעניינת, אבל די סבירה, וגם המניע לא ממש מספק.
ואולי זה לא הוגן, כי יחסית לרוב ספרי המתח היום בשוק זה ספר טוב: רק פחות טוב מרצח בשבת בבוקר.
תראו, המניע, בלי לעשות ספויילרים, הוא מניע שאני לא כל כך אוהבת- אישיות דפוקה ואלימה. אמנם יש לרצח גם מניע אישי, אבל זה קרוב מידי לגבול של פסיכופת מצוי, שתמיד גורם לי להרגיש שעבדו עלי.
קצת כמו להרוג את כולם ברעידת אדמה, לאמר שהדמות היא פשוט פסיכופתית וזהו זה מוצא קל ומאכזב.  אז נכון שזה לא בדיוק בדיוק מה שקורה, ועדיין. גם הפריע לי תיאור מאד ארוך-עמודים של נתיחת הגופה, שהיה די מיותר, ולא שירת איזושהי מטרה. והבעיה המוכרת- טראומה שהופכת את הקרבן למשהו אחר, יפה וטוב יותר. מין צומת נחוצה כדי להפוך את הילדה האיטית והאטומה והשמנה למישהי מוצלחת יותר. למה? די להפוך טראומה למשהו קסום, כבר אמרתי? אמרתי.
מה שכן יש לאמר לטובת הספר, זה העיסוק בנושא של חטיפת ילדי תימן. אני תמיד מופתעת להיווכח כמה הרבה אנשים לא שמעו על זה מעולם. קל לבוא ולאמר אין פערים בחברה הישראלית היום, אבל זה כל כך לא נכון, וספר שעוסק בזה תוך כדי סיפור מתח זה אחד הדברים היותר חשובים שיש פה.

רצח בחוג לספרות/ בתיה גור
זה ספר חלש, אולי כי רוב הדמויות שנבנות נזנחות אחר כך בצד, ואולי כי העלילה חלשה יחסית ודי קיצונית בשרטוט ככה שניחשתי מה קרה עוד הרבה לפני שזה התגלה. ועדיין, היא כותבת טובה. היא יודעת לכתוב,והיא תמיד הופכת את הנושא שהיא מתעסקת בו- הפעם, ניתוח שירה- למרתק. וגם לקרוא על האוניברסיטה מענייין אותי. השוטרים מטיילים בירושלים המוכרת וברחבי הקמפוס וזה מקסים.
התקציר- דוקטורנט צעיר מהחוג לספרות נהרג בתאונת צלילה באילת. כמה ימים אחר כך גם הפרופסור שלו, משורר נערץ, נמצא מת בחדרו. האם יש קשר? (כן).

הצד השלישי של הסיפור/ מריאן קיז
ספר נשים קליל ודווקא לא רע, במיוחד בהתחשב בקטסטרופה הקודמת שקיז הנפיקה (איזה גבר מקסים– ספר גרוע, שמומלץ להתרחק ממנו).
הספר מדבר על שלוש נשים אשר, בהעזה גדולה מצד הסופרת, כולן מתעסקות בכתיבת ספרי נשים קלילים. שתיים כותבות מתחילות והשלישית היא העורכת הספרותית הנוסקת, והספר עובר בינהן בתורנות ובעלילות חייהן הטלנובליות מעט אבל בהחלט מצחיקות. ג'מה, שהחיים שלה מתפרקים מאז שחברתה הטובה לשעבר התחתנה עם החבר הקודם שלה ואבא שלה עזב את אמא שלה, ולילי, שמאז שהתחתנה עם החבר הקודם של ג'מה וילדה את ביתם חיה בחרדה מתמדת שתחטוף איזה עונש שמימי על זה, מנסות שתיהן לכתוב ספרים וגם להוציא אותן לאור ולהצליח. ג'וג'ו, הסוכנת הספרותית שמגלה אותן, מנסה לשמור על הקריירה יחד עם הרומן עם הבוס. נחמד, קליל, מצחיק, לא מדבר על שום נושא שהוא לא מכיר לעומק ולכן גם לא עושה שגיאות גסות. מותק של ספר.
אמנם הסוף כבר ארוך ונמרח מידי ומצאתי את עצמי הופכת עוד דף ועוד דף ומגלה שזה עדיין לא הסתיים, אבל ספרים רבים נופלים בזה, אין מה לעשות.

מחסה/ הרלן קובן לנוער
לקחתי את הספר הזה מתוך סקרנות: מה יעשה הסופר כשמגבלת הגיל לא מאפשרת לא לכתוב פשעים חולניים מידי ובעיקר לא פשעים מיניים ותיאורים מרגשים של זונות?
אבא של מיקי מת ואמא שלו מכורה לסמים. הוא גר אצל הדוד שלו, מיירון בוליטר הבלש מהסדרה למבוגרים, ומתמודד עם סוכנים שעוקבים אחריו, ילדה שנעלמת, חשפניות קטינות מחנה ילדים באפריקה סחר בבני אדם וזומבים נאציים.
כשהרלן קובן פונה לנוער, הוא מתנהג כמו המבוגר שמיקי שונא: הוא מתחנף. הוא כותב נער מגניב וציני וקול שיודע שכל המבוגרים משקרים לו. הוא חתיך, הוא חכם, כל הבנות מתות עליו וכל הבנים מקנאים בו. התרגיל הנער יודע הכל הזה, שנועד לקנות את חיבתו של הקהל הקטין, גם מאפשר לו לשחק עם מגבלת הגיל בצורה לכאורה חיונית, כי לא מסתירים מגיבורינו מידע, נכון? כתוצאה מכך יש ביקורים במועדוני חשפנות וחשפניות קטינות, הרי לא באמת אפשר לצפות מקובן להתאפק. אין שום אלימות מינית, ועדיין יש אווירה של איום כמעט מפורש. אז זה ספר עם עלילה לא אמינה, הזויה, ומאד לא חינוכית, ועדיין הוא קצבי, מהיר מאד ומאד פשוט שפה ונגמר לי עוד לפני ששמתי לב- מה שאומר שהוא לא מתיש בכלל למרות העלילה המתפתלת וזה לא מובן מאליו. ואין לי ספק שהוא מתאים בהחלט לקהל היעד שלו, כי קובן אולי כותב זבל, אבל הוא מאד חכם.