בנות ריאד, מחבואים, מעבר לספק סביר, נגמר העוף

אני חייבת לאמר שהמיילים הדמיוניים שלכן שקוראים לי לחזור מאד מחמיאות לי. עכשיו חגים אתן אומרות, יש לנו זמן אבל אנחנו לא יודעות מה לקרוא! תעזרי לנו!
נעלמתי כי בחודש האחרון הלכה לי יכולת הריכוז, והספרים שקראתי היו כאלו שלא דורשים ריכוז- מסוג הליידי והנוכלת, אהבה בוערת במלון וכאלו. יש משהו קצת לא הוגן בלקחת ספרים גרועים כדי להתבכיין אחר כך שהם גרועים, לכן לא עשיתי את זה. אבל עכשיו זה השתפר, ואני מקווה שהספרים שקראתי ביום כיפור מוכיחים שיכולת הקריאה שלי חוזרת. אז הנה הם:

בנות ריאד/ רג'אא א-סאנע
סיפורן של ארבע נשים שהן, ובכן, בנות ריאד. הן עובדות, הן לומדות, הן חושבות על בנים ובעיקר הן מחכות לאהבה האחת הבוערת. זו מעין טלנובלה נשית-רגשית-מצחיקה-נעלי עקב תוצרת סעודיה.
טוב, לא ממש מצחיקה.
הספר לא כתוב טוב, השפה דלה ולסיפור עצמו אין חשיבות גדולה מידי: הבנות נופלות ברומנים כוזבים, או אמיתיים, מוצאות אהבה במקומות לא צפויים ולובשות הרבה בגדים יפים. החשיבות האמיתית של הספר הוא בחוויה שהוא מנגיש, של חיי היומיום של נשים מריאד, ולא מקרי הזוועה והקיצון שמתפרסמים בכל העולם. דווקא יומיום נורמטיבי של חברה שאנחנו צריכות להכיר לפני שאנחנו ממהרות להכתיר כמפלצות או סתם מוזרות לגמרי. ככה שגם אם זה לא ספר טוב, הוא חשוב. יוצא שהשלם עולה על סך חלקיו, וזה לגמרי בסדר: מותר שיהיה ספר כזה שהוא לא לגמרי מרתק ומושלם. שווה את זה.

מחבואים/ ג'יימס פטרסון
למה אנשים כותבים את הדברים האלה, למה.
זה ספר מתח, והעלילה שלו היא כזו: מגי ברדפורד, נשמה טובה, מואשמת ברצח של בעלה. שוב. אחד אחר. השאלה היא כמובן האם היא רצחה את שני הבעלים, ואנחנו יודעים מראש את התשובה, כי היא כזאת מתוקה וטובה ותלותית ואמא מושלמת, וחוץ מזה, היא הגיבורה הראשית של הספר.
חוץ ממנה יש בספר גם את הרוצח הפסיכופת המטורף התורן, עם קטעי אלימות מינית שמשולבים להם כמו קישוטים לאורך כל הספר. לא רואה סיבה מיוחדת לקרוא אותו, באמת.

מעבר לספק סביר/ סקוט טורו
עוד ספר שאני לא רואה סיבה מיוחדת לקרוא. זה אמור להיות מתח, אבל יש עלוני בישול יותר מותחים מזה.
השופט המכובד ראסטי  סאביץ נעצר על רצח אישתו (משהו שמזמן לא היה לנו). הספר נע בין ראסטי עצמו למאהבת שלו ולבנו חלוש האופי, ועל פני עמודים שלמים של ההליך המשפטי של בעיה שממילא לא היתה מי יודע מה מרתקת מלכתחילה (האשה נמצאה מתה במיטה, אחרי עבר עשיר של מחלות). מידי פעם מוזכר שהשופט נאשם פעם ברצח קודם, אבל עד סוף הספר לא טורחים לספר לנו מה בעצם קרה שם. הדבר הכי קריא שיש בספר הוא סוד שהשופט והמאהבת מסתירים מהבן התלותי, והמתח היחיד הוא מתי הם יספרו לו, או אם, אבל זו לא טובה סיבה לספר שלם.

סדרת נגמר הדג אבל גם העוף טעים /  זיו כהן (סדרה עם ארבעה ספרים)
בגב הספר (ובוויקיפדיה) כתוב שהספר 'רומן נועז, מפתיע ומרתק" ועוד ועוד, אבל אני חושבת שדיילים הומואים מזדיינים היה תקציר טוב יותר.
בכל אופן, דיילים הומואים. מזדיינים. ויוצאים להמון מסעדות, ישנים בהמון מלונות ומזדיינים גם שם. וזה יופי. זו לא יצירת מופת, להיפך, זה ספר די גרוע, אבל זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
העלילות מופרכות, הטלנובלות מוגזמות והגיבורים מתהדרים בשמות כמו תדהר יוגב וקסטיאלה. הם יפים, הם מזדיינים, הם לא נרגשים מי יודע ממוות ובגידות אבל זוכרים שנתיים את ההוא שלא החזיר צלצול. משהו לקרוא בחג, להנות בלי יותר מידי דרישות ולהעביר הלאה.זה קצת כמו פנאי פלוס, אבל יותר הומואי ובלי הלכאורה כתבות עומק. אני הייתי שולחת את זיו כהן לחופשה ארוכה ביעד האהוב עליו ומכריחה אותו להוציא ספר כל חודש. עם תמונות אולי, של בחורים לוהטים בפוזות סקסיות על רקע הדגל של המדינה התורנית.
(מה שכן, הם אוכלים הרבה, ומתארים כל מנה. הספר עשה אותי ממש רעבה, ובבית לא היה לי מנות יוקרה לאכול. לא יפה).