בעיה קטנה, ג'נטלמנים ושחקנים, מבוקש, אוספי הצדפות

בעיה קטנה/ מארק האדון
איך ממליצים על ספר שאת כל כך אוהבת? אני יכולה לסכם את הביקורת הזו ברוצו קנו את הספר, וקראו אותו, וקראו אותו שוב. כי הוא מקסים, רגיש ומרגש. וכשאני עצובה ומדוכאת, אני מוציאה את אותו לקריאה נוספת, והוא עושה לי טוב.
לבוב יש בעיה קטנה, פריחה על הירך שהוא חושד שהיא גידול. בנוסף, הוא הולך ומאבד את שפיות דעתו ומנסה להאחז בחוזקה במה שנשאר. גם לאשתו, ג'יין, יש בעייה קטנה: בעלה הולך ומשתגע, והיא מנהלת רומן. והבת שלה מתחתנת והבן שלה הומוסקסואל.
לקייט יש בעיה קטנה- היא לא בטוחה שהיא באמת רוצה להתחתן עם ריי, וקשה לה עם הילד. וג'יימי, הדמות האהובה עלי בספר, רב עם בן זוגו כי הוא לא באמת רוצה להציג אותו לפני כל המשפחה המורחבת. אז לכאורה, זה סיפור רגיל על אנשים רגילים. הרגעים הקטנים שמרכיבים מהם חיים. וזה מה שאני אוהבת בספר. שאין בן דרמות חובקות כל וטראומות וזוועות יוצאות דופן, רק אנשים, רגילים, טובים קצת וכועסים קצת ואוהבים, חיים את החיים שלהם. והמבט של הסופר, כל כך אנושי, כל כך אוהב אדם, כל כך מבין וחומל. וזה נדיר, בעולמנו הציני הקר. הרי אין קל מלעשות צחוק מגבר מבוגר שחוטף התקפי חרדה, או מכל אחת מהדמויות האחרות. אבל למרות המבט המפוכח, החד,שלא מאבד פרטים, הסופר אוהב את הדמויות שלו. ואולי גם אותנו, רגילים ואנושיים שכמותנו.

ג'נטלמנים ושחקנים/ ג'ואן האריס
אוי, ג'ואן האריס, את מלכה.
אני מכירה את ג'ואן האריס מספרים על נשים בצרפת, נשים עם נטיה לקסם, כמעט כשף, ואהבות, ורומנטיקה, ומיבנים כמעט מטריארכליים. מה לה ולרומן בלשי, שעוד מתרחש בבית ספר יוקרתי לנערים בצפון אנגליה. אבל מסתבר שהאריס עצמה היא קוסמת. ובכל מה שהיא עושה היא טובה, היא כל כך טובה. הכתיבה טובה, והעלילה טובה, מרתקת, והדמויות טובות. מצאתי עצמי מזדהה איתן כל כך. והטוויסט, שמגיע בכל ספר בלשי, גרם לי הפעם לאמר בקול, 'לא, לא נכון!'
הספר מספר על בית הספר הפרטי היוקרתי סנט אוסוולד, בית ספר וותיק וחשוב, שבו נפתחת עוד שנת לימודים. אבל דברים מטרידים מתחילים לקרות בבית הספר השנה: גניבות, מקרי אלימות, ועד מהרה אפילו רצח. אז מי הוא האיש שמסתובב בבית הספר, מתחזה לאיש צוות, וכל רצונו הוא לנקום בבית הספר ולפורר אותו, ולמה? ומה הקשר לעבר, העבר שאי אפשר להסתיר וצף ועולה ומבעבע מכל סדק בקיר?
הספר מסופר משתי נקודות ראות, של המורה הוותיק בצוות שמנסה בכל הכח לעצור את התפוררות בית הספר, ושל הפושע, הרוצח, שחוזר לבית הספר אחרי שנים ומטרתו היחידה היא להרוס אותו עד היסוד. והיא טובה, הסופרת, כך שמצאתי את עצמי מזדהה עם שניהם. הכאב שעולה, כל כך אמיתי, ואת באמת מצטערת על מה שהיה פעם. והאריס גם מיטיבה להכיר את שכבת הגיל עליה היא מדברת, ולא פוטרת אותה כילדים קטנים. היא רואה את הבלבול, את תחילת ההתבגרות, את החמדנות והגדילה ותחילת טעימת העולם, ואיך ארועים שקורים אז נחתמים אצלינו לנצח, ולא סתם. וגם הסיפור הבלשי, העטיפה שמחבקת את הספר, בנוי לעילא. ספר מקסים, מכאיב, ומומלץ בחום.

מבוקש/ לי צ'יילד

ג'ק ריצ'ר, כהרגלו,מסתבך בצרות. הוא אפילו לא עושה שום דבר בשביל זה: הצרות באות אליו. הפעם הוא עולה על טרמפ עם שני גברים, בלי לדעת ששני גברים בדיוק נמלטו מזירת רצח. הנוסעת הנוספת ברכב היא אשה מבוהלת ואומללה, שנראה שממש לא רוצה להיות שם. מיד מתחיל ריצ'ר לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב- לעזור לטובים, להכניס מכות לכולם ולהתערב לאף בי איי בחקירות.
אני אוהבת את ריצ'ר, גיבור שמפוצץ לכולם את הצורה, מנצח בכל קטטה והורג בלי לעשות חשבון. זה כיף לדעת שיש מישהו כזה בצד שלך, כלומר בצד של הטובים.
בעיה קלה אחת יש בספר, והיא, שרוב המשיכה שלנו לספר נובעת מהדאגה לאשה החטופה, כי יש לה ילדה וזה עצוב וכאלה אנחנו, רגישים. אבל כשמתגלה שהיא בסדר, אין לנו שום סיבה להמשיך ולקרוא. מה שנשאר הוא רק תיאור לא ממש מעניין של מזימות טרוריסטיות עם נפט ואפ בי איי וסוכנים חשאיים, אבל מה אכפת לי מהם, שימותו כולם.
מה שעוד שונה בספר מהספרים האחרים בסדרה, היא העובדה שבדרך כלל ריצ'ר פוגש אשה יפהפיה ועושה איתה סקס נהדר, והפעם הוא פוגש שתי נשים יפהפיות אבל לא שוכב עם אף אחת מהן. וזה בסדר גמור: דמויות נשיות לא נועדו דווקא כדי לשכב עם הגיבור- עניין שבו כנראה אני חלוקה עם לי צ'יילד- וחוץ מזה, לא לכולנו יש סקס נהדר כל היום ולפעמים אנחנו קצת מקנאים. העיקר הוא שריצ'ר יוצא לחקירה נחמדה, שוב, ומציל את כולם, שוב, ועכשיו הוא פנוי להרפתקה הבאה שלו. אני לא יודעת מה היא תהיה, אבל יודעת שאני ממש אשמח לקרוא אותה.

אוספי הצדפות/ רוזמונד פילצ'ר
סאגה משפחתית רומנטית, מסוג הספרים שכבר לא כותבים היום. קורותיה של אשה אחת ומשפחתה, מהימים שלפני מלחמת העולם השניה ועד שנות השבעים. כשהתחלתי את הספר, בסיפורה של הבת, הוא נראה לי נמרח, ומשעמם. אבל אני שמחה שהמשכתי, כי עד מהרה נשביתי בקסמו הרגיש. הגיבורה, אם המשפחה, היא אשה יוצאת דופן, מקסימה ומלאת שמחת חיים. הספר מספר על חייה, על נעורים בצל המלחמה, על התבגרות, על נישואין, ואת כולו מאגדת תמונה שצייר אביה הצייר, תמונה בשם אוספי הצדפות. שוויה הרב של התמונה מחזיר אל הגיבורה את שלושת ילדיה- שניים מהם חמדניים, ערמומיים ומסונוורים מתאוות בצע- וחבורה של אנשים זרים, והעבר נחשף לפנינו יחד עם ההווה, הווה של אשה מבוגרת, מלאת אופטימיות, פעילות וזכרונות. ספר עדין ומקסים. אני לא יודעת אם בכלל אפשר למצוא אותו היום מחוץ לספריות ישנות, אבל אם כן, הוא שווה בהחלט כמה שעות מזמנכן.

אסיר השמיים, הבית האדום, היי שלום יפתי, צדק למראית עין, אלגנטיות

אסיר השמיים/קארלוס רואיס סאפון
כמו רבים לפניו, גם סאפון לא הצליח להתנגד לדף לכתוב המשכים לספרו המצליח 'צילה של הרוח'. וזה חבל, כי אהבתי את צילה של הרוח.
הספר ממשיך כמה שנים אחרי הקודם. דניאל נשוי לביאה אגילאר ואב לחוליאן הקטן. פראמין רומרו דה טורס, הסייד קיקס הקומי של הספר, נמצא כמה ימים לפני חתונתו. אבל אז נכנסת דמות מסתורית לחנות ומשאירה עבור פראמין הודעה… ועברו המאיים שב לרדוף אחריו.
עברו של פראמין הושאר מעין סוד בצילה של הרוח, וכשסאפון מחליט לפתוח אותו הוא בעצם הורס את רוב המסתורין, את רוב הבגרות בטקסט הקודם שלא האכיל את הוקרא בכפית ולא האיר כל רגע ורגע בפנס זרקורים רב עצמה. והבינוניות נמצאת בכל פינה בספר הזה- סיפור העלילה המופרך, השפה הדלה יחסית והפאנצ'ים שדניאל מתעקש לסיים בהם כל משפט.
עצם הרעיון להמשך לא עושה טוב גם לדמויות הראשיות, כי הספר הקודם הסתיים בחתונה רומנטית, ואילו בספר הזה דניאל מתגלה כבעל בורגני משעמם ושתלטן, והיחס שביאה האלגנטית והמסתורית מהספר הקודם מקבלת הוא רק בהקשרים פיזיים- כשדניאל מעניין ביחסי מין, כשהוא חושב על הגוף שלה וכשהוא מתוסכל מהמחשבה שאולי עוד מישהו יגע בגוף הזה. רק לקראת סוף הספר ביאה מקבלת טיפה יותר יחס- היא מארגנת מסיבה. 
הספר היה יכול אולי להיות לא רע ואפילו חביב, איכשהו, אם לא היה הורס את הספר שבא לפניו. מצד שני,  אולי בלי הייחוס לצילה של הרוח הוא לא היה זוכה לפרסום אפילו. חשבתי קצת על אורסון סקוט קארד, שעשה את אותו הדבר למשחק של אנדר בשתי סדרות בת, לא אחת, ואפילו על סרטי ההמשך האיומים של דיסני. 

הבית האדום/ מארק האדון
אני יודעת שזה ספר חדש, ומסקרן, ובטח רבות מחכות לביקורת כדי לדעת משהו על הספר, אבל אני מצטערת ואאלץ לאכזב, לא הצלחתי בכלל לקרוא אותו.
עבר המון זמן מאז שלא הצלחתי לסיים ספר. ולספר הזה חיכיתי במיוחד, כי 'בעיה קטנה' הוא אחד הספרים האהובים עלי ביותר. האנושיות, החמלה, המבט המפוכח אך מבין. וכמובן ש'המקרה המוזר של הכלב' הוא לא קוטל קנים. אבל את הספר הזה לא הצלחתי לעבור. 
הספר מלא דמויות והדמות המדברת מתחלפת מידי כמה פסקאות, לפעמים אפילו בכל פיסקה, לא בכל פרק, בלי שום הודעה, ככה שמאד קשה לדעת מי מדבר בכלל. והן מדברות כולן בזרם תודעה אסוציאטיבי, מבלבל ולא אחיד, שגם ככה קצת קשה לעקוב אחריו ובטח שקשה להבדיל מי הוא מי. מצטערת, נטשתי את הספר באמצע. ואני מאוכזבת. 

היי שלום, יפתי/ ריימונד צ'נדלר
רומן בלשי מקסים. הבלש הפרטי פיליפ מרלו נקלע שלא ברצונו לשתי חקירות פשע שונות, מסתבך עם המשטרה ומנסה לברוח מאנשים שמנסים משום מה להרוג אותו. למארלו יש חיבה לאלכוהול וחוסר כבוד מובהק אל דברים כמו החוק, דיבור תקין וסדר וניקיון, והוא מצחיק וחכם וציני והעלילה בהחלט מעניינת ואלימה במידה. אני כן מניחה שעריכה מחודשת היתה מנקה את שפתו של מארלו מהמילה 'כושים', ויש משהו משמח בלדעת שתרגום בימינו זה לא היה עובר. 

צדק למראית עין/ לינדה קני באדן ומייקל באדן
רוצח סדרתי קצת מוטרף מסתובב בניו יורק: מכל הגופות נלקח דם. הפתולוג החתיך, המסוקס, השרירי והגם חכם ג'ק רוזן, ועורכת הדין היפה, מדהימה, מהממת וגם חכמה, מאני מנפרדה, נשאבים לחקירה שהולכת ומסתבכת בגילויים חדשים ומזעזעים השופכים אור על פרשה אלימה מהעבר. הא! מה יכול להיות רע?
באופן מפתיע- כלום. זה רומן המתח המושלם מסוגו. הדמויות הטובות קלילות במידה, העלילה מותחת במידה, הספר לא ארוך מידי, הפשע מקורי, והעריכה ממש טובה. דמויות המשנה מספקות טאץ' קומי, והבעיה היחידה שלי עם הספר הוא כל הבגדים היפים של מאני שגמרו לי להבין שהמלתחה שלי חסרה ביותר.

אלגנטיות/ קטלין טסרו
אם הספר הקודם גרם לי לפקפק במלתחה שלי, בא הספר הזה והנחית מכה אחרונה. כשסיימתי אותו הדבר היחיד שחשתי הוא צורך עצום, כמעט פיזי, לצאת לקניות כדי לטפל בחוסר הארוני שלי ומהר.
לואיז היא בת שלושים, דהויה, אפורה וגמלונית, חסרת ביטחון עצמי או רצון משלה. היא לכודה בנישואים מוחקים עם בעל שלא מתייחס אליה, עובדת כבר שנים בעבודה זמנית, ואין לה שום מושג לאן החיים שלה מתקדמים או יכולת לשנות אותם.
ואז היא מוצאת ספר ישן שמרצה לנשים איך להיות אלגנטית: היא מחליפה בגדים והכל מסתדר.
במשך כל הפרקים הבאים היא מוצאת דירה חדשה, עבודה מהממת וחבר הומו, וככל שהזמן עובר וטעמה בבגדים משתפר החיים נהיים טובים יותר. בעזרת הספר היא נחלצת מהנישואים הכובלים, מהחיים שלא מתאימים לה ומהשמלות שמחווירות אותה והחיים שלה נהיים מושלמים. אמן על כולנו.