הציונים החדשים, אלבש חצות ליל, מעשה שטן, חיות ציפורים וקרובים

הציונים החדשים / תום שגב
תום שגב הוא היסטוריון, אבל הספר הזה מדבר יותר על אידיאל. הוא מנסה לבדוק את מקומה של הציונות והפוסט ציונות היום בחברה תוך ניתוח של הזהות הישראלית והיהודית בשנות האלפיים.
אני לא בטוחה שאני מסכימה עם הרעיון הכללי של היסטוריון שמנתח תופעות, אבל למרות שהספר מרגיש לי מעט פופוליסטי, יותר חיבור מאשר ספר, הוא חשוב. הוא מנסה להתחקות אחרי הפלגים השונים בחברה הישראלית של ימינו ולבדוק מה מאד אותנו כעם, את הרעיונות שקבוצות שונות בחברה מטפחות כדי להישאר בישראל, איך הן נוגעות ברעיון הציוני המקורי, מתקרבות אליו ומתרחקות ממנו תוך אימוץ מודלים שונים.
למרות שמאז פרסומו עברו עשר שנים מטלטלות לחברה הישראלית, זה ספר חשוב למי שרוצה להכיר לעומק את החברה שלנו, אותנו כעם, מפולג ומאוחד סביב רעיון, אותה אידאה, ואיך הציונות המקורית משתנה ועוברות תמורות. וזה גם ספר  קל לקריאה, ולמרות שאני יותר אוהבת ספרים אחרים של שגב, כמו ימי הכלניות המקסים והמיליון השביעי המקומם והמרגיז, זה ספר חשוב.

אלבש חצות ליל/ טרי פראצ'ט
טיפאני אייקין היא עכשיו מכשפה מוסמכת ובוגרת. יש לה איזור משלה לטפל בו,והיא נאלצת לעבוד קשה. המקומיים לא אוהבים את המכשפות, אבל זקוקים להן, והיא מנסה לשמר את האיזון העדין הזה, ותוך כדי גם להתמודד עם ישות ערטילאית,כועסת ושונאת מכשפות, שמנסה להכנס לעולם ולגרום צרות…
זה ספר מקסים, מתוק וחכם ופמיניסטי בדרכו (או שלא? מודל הנשיות אצל טרי פראצ'ט) ואני ממליצה עליו, אבל יש לי בעיה אחת איתו: מין.
או יותר נכון, היעדרו של מין. טיפאני כבר בוגרת, והסופר חוזר ומדגיש כמה היא כבר מנוסה ויודעת הכל. היא מסייעת בלידות, היא עוזרת לכלות צעירות, היא מתמודדת עם ילדה בת שלוש עשרה שאיבדה הריון. ועדיין, למרות שהחומר נהיה יותר קשה ובוגר, פראצ'ט עדיין מתבייש כשמדובר בילדות מתבגרות. הכל הולך מסביב: היא יודעת על זה, היא מכירה את זה. אין שום דיבור על הדבר עצמו. וגם כשטיפאני מעבירה הדרכה לכלה הצעירה, את ההדרכה עצמה אנחנו לא שומעים. רק ששתיהן מצחקקות ויש הרבה סומק.
למה? פראצ'ט מתבייש מהקוראות שלו? בספר שמדבר על הכל, לכאורה, על אלימות ושנאה ואהבה ומוות, היה כל כך חשוב להכניס דיבור בוגר ורציני על מין, במיוחד כשהספר פונה לנערות מתבגרות. להסביר להן שמין הוא דבר קיים, ומה יכול להיות טוב ומה לא, ואיך לעשות את זה בצורה בטוחה ואוהבת. אבל פראצ'ט מפספס, נשאר בעצמו ילד מתבגר, ולמרות נני אוג ושלושת בעליה, למרות הידע המורכב של טיפאני, למרות הקטינה ההרה, למרות פסל הענק שאין לו מכנסיים- הכל נשאר ברמת הצחוקים במקום לגעת בנושא, מה שמשדר לקוראת שמין הוא עדיין מביך ומסתורי, מצחיק ומגעיל, וחבל.

מעשה שטן/ ג'יין הלר
כבר כתבתי שאני אוהבת את הספרים של ג'יין הלר. הגיבורות שלה הן לא נשים צעירות חזקות ומבריקות אלא נשים בנות ארבעים באמצע החיים שלא מוצאות את דרכן. וכמו שכתבתי בעבר, גם להן מגיעה יצוג.
אז ברברה היא אשה בת ארבעים שבעלה זה עתה נפרד ממנה. היא מרגישה מכוערת, חסרת כל ומכורה לאלכוהול, וברגע של חולשה מבטיחה לעשות הכל תמורת הרגשה טובה יותר. והפלא ופלא! משאלת נענית. מישהו נותן לה כל מה שרצתה, אבל אז מתברר שזה השטן. כן, בלי לדעת היא כרתה ברית עם השטן, ויש לו רק בקשה אחת ויחידה…
וכאן, בספר קטן ומצחיק, ברברה מנסה לגרש את השטן מעיירת החוף הקטנה שלה, להחזיר הכל לקדמותו וללמוד לאהוב את עצמה כמו שהיא. כל זה בסיועו של גיבור מסוקס וחתיך שמתברר כטוב לב יותר ויותר ככל שהספר מתקדם, וכמובן שהיא מוצאת אהבה והכל מסתדר. ספר פשוט חמוד.

חיות, ציפורים וקרובים/ ג'ראלד דארל
עוד ספר חמוד, מלא סיפורים מצחיקים של דארל, על משפחתו וחייהם באי היווני קורפו, מוקפים בתיאורים זואולוגיים מקסימים של חיות ובתאורי נוף יפהפיים שעושים חשק לעלול מיד לאוניה המפליגה ליוון.
דארל מצחיק, המשפחה שלו מטורללת ומצחיקה בטירוף, והתיאורים הזואלוגיים כתובים ככה שגם מי שכמוני, נגעלת מחרקים, תמצא אותם פשוט מרתקים.