יחסי הסודיים עם קרלה ברוני, מקום שם רובצים הצללים, הכלה הכפרית מבברלי הילס

אני מאחרת, אני יודעת, אבל, מה לעשות, היה לי שבוע קשה: יש לי רשימה ארוכה של תירוצים, והם כולם מוצלחים, תאמינו לי.

יחסי הסודיים עם קרלה ברוני/ עלא חליחל
אסופת סיפורים קצרים. לא יודעת מה בדיוק גרם לי לקחת את הספר, כי אני לא אוהבת סיפורים קצרים, אבל מסתבר שמשהו בתקציר עובד. ובכל זאת, מצטערת, מר חליחל, מדובר בסיפורים שמתאימים למקראה של כיתה ח'- שם ידונו בהם דיון שמתאים להם וינתחו אותם ודי. ההומור שלהם צפוי, המבנה שלהם צפוי, והמסר שאמור להיות פרוע ומבריק הוא נחמד ותו לא. פשטני קצת, בדיוק בגובה העיניים של מתבגר.

מקום שם רובצים הצללים/ מייקל רידפאת'
האם הטבעת האחת עליה כתב טולקין באמת קיימת? האם היא מסתתרת באיסלנד? שוטר גיבור שנאלץ לעזוב את בוסטון חוזר לאיסלנד, ונתקל בשורת עובדות מפתיעות.
צריך התיימרות רצינית כדי לכתוב על טולקין ועל שר הטבעות. ואני כהרגלי, נתתי מידי הרבה קרדיט: פחדתי אפילו שאולי הספר יהיה יותר מידי טוב, כי הרי מי יעז לכתוב את זה אם הוא לא, ויעשה מעשה ניל גיימן שהרס לי את נרניה ועל זה אני לא סולחת לו עד היום*.
אבל לא. זה ספר אדיוטי. מצטערת, היית צריך לקחת סיכון כזה כשבחרת להתעסק עם שר הטבעות. ולא רק אדיוטי, זה גם ספר מתנשא בכל כך הרבה רמות. החל מהגבר הלבן שנשלח לייעץ למשטרת איסלנד, הבורים המקומיים התורנים- בשלב מסוים הוא אפילו קורא לשוטר שאוהב את התרבות האמריקאית כלבלב איסלנדי המשתרך בעקבותיו- דרך האשה הנופלת למרגלותיו מעצם זה שהוא הופיע, וכלה, כמובן, במשפטים כמו 'טולקין הוא לא נושא למחקר רציני'.
יחד עם מכתבים של טולקין, אמינים ממש כאילו נתגלו באורט קריית חיים, כתובים על נייר שורות, חשיפה של מעריץ יחיד שהתשמש בשם יסילדור באינטרנט, עלילה מאד לא סבירה וקביעה שמעריצי טולקין הם אובסיסיביים- הסופר כל כך לא טורח לכבד את הקורא, שאני לא חושבת שהוא בכלל קרא את שר הטבעות. רוב האזכורים הם בכלל מהסרט. ושלא נדבר על זה שהוא, כמובן, בכלל לא איסלנדי.
אבל תראו, אם לא אהבתם את שר הטבעות, ובא לכם להעביר כמה שעות ברומן שכיח על רקע היסטורי לא הכי אמין, לכו על זה.

הכלה הכפרית מבוורלי הילס/ קוויטה דסוואני
מזמן לא היה לנו ספר על עליונות המערב הלבן, לא? אה, רגע.
משפחתה של פריה מחתנת אותה עם גבר הודי שגר בארצות הברית. היא עוברת לגור איתו, ומגלה שהיא, בעצם, שואפת ליותר מחיים של אשה הודית טובה- למשל, להיות כתבת במגזין יוקרתי לנשים! האם  נישואיה יעמדו בכך?
לזכותה של הסופרת, יאמר שהיא לפחות גדלה בבומביי ולא סתם כתבה עליה. היא מכירה את החברה שעליה היא מדברת, ורואים את זה. התיאור של החברה ההודית בהחלט אמין ואמיתי. וכמו כן, מדובר בקומדיה רומנטית עם כל הסימנים הנכונים של הז'אנר- כלומר הרבה מאד עיסוק בבגדים.

שבוע מהמם יקירי.

*דברים שבירים, כמובן, בעיית סוזן. נרניה לעולם לא תראה אותו דבר