ניסים קטנים, עשן עש, קופסה שחורה

ניסים קטנים/ איטה הלברשטם וג´ודית לבנטל
כל כך אמריקאי.
הספר מאגד צירופי מקרים שונים, ביחד עם מוסר השכל- לפעמים די מופרך- בסוף כל סיפור. הספר אמור לגרום לנו להרגשה טובה יותר והכרה באלוקות, ואני לא יודעת אם הוא עושה את זה. חלק מצירופי המקרים אכן הזויים, חלק באמת גורמים לך לאמר וואו, אבל יש משהו מאד אמריקאי בציפיה הזו שסיפור או ספר ישנו את חייך. שמספיק לכתוב משהו ומישהו יגיע למקום טוב יותר. משהו מאד תמים ואפילו קצת נאיבי. אולי יש לספר קצת יכולת לרגש: אני מאד אוהבת ספרי עזרה עצמית, ונתתי לו מקום להכנס לחלק הזה בתוכי, ועדיין משהו מרגיש לי חסר ומחנך מידי. ולא, הוא לא העניק לי השראה כמו שהוא מבקש לעשות, אלא רק לומר טוב, העולם מקום מוזר, בואו נעבור לספר הבא.

הספר הבא: אותו, יחד עם  בני שכונתנו משבת שעברה, הוצאתי ממדף-הספרים-שעוד-לא-קראתי, ואני מתחילה לחשוב שהוא מכיל תוכן טוב בהרבה מהמדפים שכן קראתי.
עשן עש/ מוחסין חאמיד
ומארצות הברית לפקיסטן: הספר מתרחש בלאהור על רקע הסכמי הגרעין, לא  נושא שאני מבינה בו משהו. הוא מספר על איש צעיר שמפוטר מעבודתו, ומתחיל תהליך שליאוש והדרדרות מוסרית עד לסוף הכמעט בלתי נמנע. אמנם, יש הרגשה שחסר איזשהו חיבור, או הסבר, איך מגיעים כלכך עמוק למטה, ועדיין התיאורים של הגיבור אמינים ומובנים, והיאוש שהוא שוקע לתוכו ברור מאד. במיוחד על רקע התיאורים המעולים שלהעיר המאובקת, כשנראה שהנוף החיצוני תואם במדויק את התהליך שעובר הגיבור.
בקשר לדמויות אחרות, אני יכולה לאמר שאשה שלא מרגישה שהיא אמא טובה לא נתפסת בעיני כחסרת מוסריות או מיוחדת כמו שהספר מנסה להציג אותה. אבל עדיין ברור מאד המקום המפוכח שהיא נמצאת בו, במיוחד לעומת הגיבור שהולך ושוקע באבק. אבק, עשן ועשים. הספר כתוב מצוין.

ומפקיסטן לישראל:
קופסה שחורה/ עמוס עוז
הספר נפתח במכתב מאשה אל בעלה לשעבר, ומצית חליפת מכתבים בין כמה דמויות שהיא בעצם כל הספר. אני יודעת שהפורמט נשמע לא משהו,אבל הספר מאד קל לקריאה וזורם.
זה לא אומר שהוא לא מורכב: כל כולו בנוי מהמורכבות של הדמויות, וזה מחזיק יפה. הדמויות מעניינות ובנויות טוב, והדרמה וההתמכרות לדרמה שהן שוקעות בתוכה נבנית יפה וראוי.
גם פה תיאורי הנוף הולמים את המציאות בספר. ההתחלה, למרות שנכתבת אל דמות שלא נמצאת בכלל בארץ, מציגה משהו מאד ישראלי. הוויה שתמיד קינאתי בה. משהו בפרופסור שגר בחו"ל ועדיין דובקת בו אווירה רמת גנית שאני לא מכירה, כי הארץ שאני גדלתי בה היתה אחרת. משהו ישראלי נינוח ולא דאוג, מרוויח טוב, אקדמי,מתנשא מעט. מרכז הארץ, השמאל המתון, ישראל שהולכים בה בג'ינס בשבת ברמת גן וגבעתיים. ישראל שנהיים בה פרופסורים ובונים בה משפחות יפות שעוזבות להרוויח טוב יותר בחו"ל.
באופן מוזר, ככל שהעלילה מתקדמת,ההרגשה הכלל ישראלית הזו נעלמת ומתקרבת יותר ויותר לארץ שאני גדלתי בה, לשוליים. לארץ הזרה, הדתית, המסוגרת בעצמה, שמתנהלת בינה לבין עצמה. צמחיה פרועה ונוף בלי סדר, מנותקת ממה שסביבה. ובהתאם, הגיבורים הולכים ושוקעים בה, מסתבכים בה כמו ענפי העצים הלא גזומים. ולמרות שהסוף מציע אפשרות לסדר, הוא עדיין לא יכול למחוק את השפעתה.

2 מחשבות על “ניסים קטנים, עשן עש, קופסה שחורה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s