הקוסמת מפירנצה,  היד שמאכילה אותך, יום מושלם לדגי הבננה

החיים מפילים עלינו קשיים לא צפויים, ולא יכלתי להרשות לעצמי לשלם את החוב בספריה. הייתן חושבות שזה יגרום לי לקרוא את כל הספרים בספריה שלי שעוד לא נגעתי בהם, אבל לא.  חשקה נפשי במשהו חדש. אין דבר יותר מעצבן מזה שאין לך כסף למשהו ואת צריכה לגלות מחדש את מה שיש בבית. גישות השלמה מעין אלו גורמות לי לרצות לזרוק משהו.
בכל מקרה, קראתי את

הקוסמת מפירנצה /סלמן רשדי

כי מתחילים באיכות. 

תראו, הוא כתוב מצוין. אתן יודעות את זה. העניין הוא שרשדי בעיני הוא סופר בוטה מאד, ולפעמים חשבתי שאולי אפשר למתן קצת. למשל בשלימר הליצן, או באנחה האחרונה של המורי. אבל בקוסמת מפירנצה שום אין זכר לבוטות הזו, ופתאום זה חסר לי.

הספר הספר מספר על שליח מסתורי שמנסה להגיע לקיסר בדחיפות, ונכון שזה סיפורו של השליח, אבל זה גם סיפורו של סבא שלו, ושל הזונה של סבא שלו, ועל איך סבתא שלה התגלגלה בדרכים, ובלי שום בוטות, הכל טוב שם. הכל רך בהרמונות המלכותיים, מפירנצה ועד לארצות ערב, יותר מידי. והאמת המרה, שגם קצת משעמם. אני מצטערת, מסתבר שאני אוהבת את הרשדי שלי בוטה וגס.

 ואולי זו גם  סוג של בוטות, ליצור עולם מושלם בתוך ספר ולדחוף לנו אותו לפנים בעולמינו הבוער ולהגיד תראו, פה זה עובד.

עוד מה שיש בספר הזה זו איזו מין גישה פמיניסטית כמעט, מהקיסר בעל ההרמון ועד הזונות שנראות מאושרות ביותר בעבודתן, וזה לא הרגיש לי כמו רומנטיזציה של הזנות, אלא פשוט עולם שבו גם לנשים החיים בסדר. זה די יוצא דופן. 

היד שמאכילה אותך/ א׳ ג׳ ריץ'

זה אמור להיות מותחן פסיכולוגי. מורגן חוזרת יום אחד לדירתה הניו יורקית ומוצאת שארוסה נאכל בידי שני הכלבים שלה (כן). היא מנסה ליצור קשר עם משפחתו, אבל מתברר שאין אחת כזו, ואם זה לאמספיק, היו לו ארוסות נוספות והן הולכות ונרצחות אחת אחת. זה היה יכול להיות מעניין, אבל הסופרות לא טרחו להתמקד בעלילה, אלא בהעברת ביקורת חברתית חריפה לכאורה על דור הפייסבוק.  זאת דרך הגחכת הדמויות, הפיכתן למיינסטרימיות קיטשיות היפסטר וואנאבי, שכשרוצח סדרתי רודף אחריהן הן מעלות סלפי לאינסטגרם. הן גם משתמשות בטינדר,  הן מכירות את כל הטרנדים הנכונים והן בעלות אידאולוגיה פמינסטית טבעונית די מגוחכת. זה היה אולי עובד בתור פוסט בפייסבוק, אבל אי אפשר לקרוא ספר שלם מרוח ככה. אה, וזה פשוט לא מצחיק. 

יום מושלם לדגי הבננה/ ג'יי די סלינג'ר 

שוב אני מפספסת. אמרו לי שזה מבריק, אמרו לי שזה חתרני. אני אפילו את הכתיבה לא אהבתי. זה הזכיר לי את הסיפורים שהו נותנים לנו בכיתה ח׳, לנתח עם המורה יהודית שורש. זה בונה דמויות וטוויסטי באותה המידה, וכמובן מעלה שאלות אתיות שמתאימות בדיוק לילדים בני ארבע עשרה. 

ומה נסגר עם הדמות הראשית? קראתי ביקורת שאומרת שאשתו לא מבינה אותו, אבל זה הוא שלא מקבל אותה. שאלים אל הוריה שמלגלג עליה, שמביא לה ספרים בשפה שהיא אפילו לא קוראת כדי שתכיר את העולם שלו כי שלה לא מתאים. קוראים לזה דוש, וגם, למה הוא נוגע ככה בילדה כל הזמן? זה די מחריד. ידעתי שזה יקרה עוד בתיאור הראשון של הילדה, שהיה מתאים גם לנערה מתבגרת ואירוטי מעט שלא במקום. גם אם הגיבור היקר אינו פדופיל- ואני מציעה את זה רק כי לצעוק פדופיל נראה לי קל מידי- יש  פה בעיית גבולות חמורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s